קול בכי נשמע היטב בלילה הבהיר,
אור ירח מלא ובחיוורונו את קרחת היער מאיר.
להקת תנים מצטרפת ליללות,
והן נשמעות כה קרובות.
בקתה פשוטה ניצבת בין העצים,
וקולן של חיות היער נשמע למרחקים.
משתדל לפסוע חרישית ולא להקים רעש בפסיעותיי,
מנסה להסדיר את נשימותיי.
הבכי מתחזק ככל שמתקרב לבקתה,
ונשמע עתה כשל נערה צעירה.
מציץ מבעד לחלון הפתוח למחצה,
ומבחין שם בנערה עירומה ובוכיה.
היא שוכבת על שולחן עץ כשהיא על גבה,
בוכה מתחננת ומבקשת עזרה.
לא מעז להתקרב רק בוחן מרחוק את הנעשה,
ויללותיה קורעות את הדממה.
היא מתפתלת מכאב על השולחן בפינה,
ועתה מבחין כי אליו בשלשלאות קשורה.
מבחין בגופה העירום מבעד החלון הפתוח,
מביט בה בדומיה לקול רשרוש עלים ברוח.
אין היא יודעת כי מביט בגופה,
והיא ממשיכה ליבב ולזעוק לעזרה.
אני מודע לעובדה המרה,
שאיש לא ישמע כאן את תחינות הנערה.
איש מכאן לא יבוא לחלצה,
ואף אני רק במקרה הזדמנתי לסביבה.
מחליט לבחון את השטח וממשיך לבדוק מרחוק את הבקתה.
והיא כואבת שם קורעת לב בבכייה.
מביט על גופה ומתחבט בסיבה לכאבה,
ורק כעת מגלה בעצם את הסיבה.
שני מצבטי ענק לוחצים על שדיה,
אוחזים הם היטב את פיטמותיה.
זוג נוסף הוצמד לפות בצורה מעניינת,
אין ספק שזאת בלשון המעטה אין היא אוהבת.
אני עומד ומביט בה מתענה,
רוצה אך פוחד להגיש לה עזרה.
כ"כ כאובה ואומללה,
בייחוד כשהבחינה בי עתה.
עיניה מתחננות והיא מבקשת כי אחלץ אותה,
ואקח אותה איתי הרחק מהזוועה.
לא אומר דבר רק ממשיך בה להביט,
איני יודע כעת מה להחליט.
דימעותיה זולגות וגרונה כבר ניחר מבכי תמרורים,
אני אומר לה כי אלך כעת ואחזור בליווי שוטרים.
היא מתחננת לבל אותיר אותה שם לבדה,
אך למעשה לא נותרה לי כל ברירה.
אין ביכולתי לקחת אותה עמי ומשם לחלצה,
ולצורך כך אני זקוק לעזרה.
הלב נכמר לקול תחנוניה,
ותמונת שדיה כשמלחציים נתונים ולוחצים על פטמותיה.
ובאותו רגע שמחליט לסוב על עקביי,
זוג ידיים חזקות מונח עליי.
קנה קר של אקדח מוצמד אל צווארי,
ומורה לי בפשטות לא להזיז כל איבר מגופי.
נשמתי נעתקה וגרוני יבש,
וכל כוחי לפתע ממני תש.
מבטה המאוכזב של הנערה מלווה את צעדיי הכושלים,
עת שלבקתה מובל כבול באזיקים.
ואם תרצו לדעת על כך קצת יותר,
עקבו אחריי וקראו את שאחליט בהמשך לשתף ולספר...