עתה ניצב אני סמוך לנערה הבוכיה,
אזוק בידיי ונתון כמעט במצבה.
אין ביכולתי להביט לצדדים,
להוציא איצטבה ועליה תלויים מס' אביזרים.
שולחן נוסף נגרר אל החדר שהואר,
נדחף אליו באגרסיביות בל תתואר.
נקשר אל השולחן הכבד מסונוור מהמנורה בתיקרה,
עיניי מכוסות בצעיף בד במהרה.
מספריים חדות גוזרות ממני את בגדיי,
ונותר אני כעת שוכב במערומיי.
השולחן מוטה בזווית בה אני כמעט וניצב על רגליי,
תוך שהצעיף נופל לו ושוב לא מכסה את פניי.
גם שולחנה של הנערה הוצב למולי בזווית דומה,
ועתה שנינו קרובים נמצאים במרחק נגיעה.
בוחן את גופה המצולק - משער ממה שחוותה,
ומתחיל לחשוש כי זו שכנראה לי מצפה.
מחליפים מבטים ועיניה אומרות הכל,
מנסה ללחוש לי דבר מה עד שמהסה אותה קול.
מבטה המפוחד של הנערה רמז לי גם כן לשתוק,
ושינה אח"כ התחלתי אף אני לזעוק.
ההצלפות שהוטחו בי היו כה כואבות,
והנערה מביטה בי בעיניים כבויות.
רצועות העור לא פוסחות שום מקום חשוף,
פוגעות בחוזקה ומותירות צלקות על הגוף.
בטן, חזה, גפיים וגם על הפין,
לכל איבריי אותו הדין.
לפתע פסקו ההצלפות ועמן הזעקות,
ושוב עיניי הנערה דומעות.
היא נדרשת להביט בעינויים,
ולהמחיש את הכוונה לחצו לה בחוזקה על המצבטים.
עתה יכולתי לראות לראשונה,
את הגורם שכלא אותי בבקתה.
אישה מבוגרת - ממש סוג של מכשפה,
מבטה סר וזועף רוע בעיניים וחיוך מרושע.
היא ממשיכה להצליף בי וכל העת מקפידה,
כי הנערה תביט בכל מה שנעשה.
היא מטיחה וטופלת בי אשמות שונות,
ולא ממתינה לשמוע מצידי תגובות.
מכה במקל דק את איברי,
מחדירה חפץ דק וכואב לנקבו של איבר מיני.
חופנת בחוזקה את אשכיי,
ומחברת להם משקולת כבדה למדיי.
מוסיפה מס' מצבטים משוננים,
טבעת לוחצת ושרוכים הדוקים.
כעת מורה לי לצפות בעונש לנערה,
זו שחפצתי קודם לכן להצילה.
היא מצליפה בה לא לפני שהטיחה בה עלבונות,
בנוסף לעוד כמה השפלות.
עתה היא הציעה כי אחד משנינו ישוחרר לחופשי מיידית,
ודרשה מאיתנו להחליט ולבחור מי יצא ומי ישאר להמשך התכנית.
הודעתי לה כי אתנדב להשאר,
וביקשתי ממנה את הנערה לשחרר.
היא התירה את אזיקיה מפרקי ידה,
ואל היער עירומה אותה שילחה.
היא הזהירה אותה לבל תזעיק כל עזרה,
ואיחלה לה עם חיות היער - הצלחה.
הנערה קפאה מפחד ולצאת סרבה,
והיא על כך מאוד כעסה.
היא הציעה לה לשהות עוד במחיצתה,
בתנאי שתשתף עמה פעולה.
היא התיישבה על כיסא והורתה לה להכאיב לי בכל הכוח,
ופניה שוב מאושר החלו לזרוח.
הנערה חששה להכאיב לי והיכתה בעדינות ובמבוכה,
בייחוד כשהביטה בשיפוד הדק שעוד נעוץ בשופכה.
היא התרתה בה להגביר את העוצמה,
אחרת "תשלם" בעד אי-ציות להוראתה.
הנערה מצידה חששה להכאיב לי,
למרות תחנוניי שתצליף בי.
היא עזבה לרגע את החדר והותירה את שנינו לבד לשעה קלה,
כך שיכלתי לנסות לדבר ולשכנע אותה שלפחות תנסה להציל את עצמה,
עד שכמעט הצלחתי במלאכה,
חזרה לחדר אותה מכשפה מפחידה.
היא אחזה ברזל מלובן בידה,
והורתה לנערה לצרוב בו את גופי להנאתה.
הנערה לקחה את המוט,
ומייד בו לאיים על המכשפה החלה לנסות.
תארתי לעצמי כי עושה היא טעות מרה,
ותוך שניות נקשרה שוב למיטה הכבדה.
עתה שחררה אותי מכבליי,
והזהירה אותי לבל אטעה במעשיי.
היא הורתה לי לאנוס את הנערה,
אחרת תדחוף היא את הברזל המלובן לאיברה.
הנערה התחננה כי אותיר אותה בבתוליה,
ומוכנה לשם כך להקריב אף את חייה.
חש את הברזל קרוב לגב,
ואין ספק כי חומו רב.
מביט במבט מתנצל לנערה,
מפשק את רגליה ומביט בערוותה.
המכשפה מפשקת את שפתיה ומצביעה על הקרום,
אשר עד היום לא חדר דרכו כלום.
היא מביטה לי בעיניים ומתחננת כי לא אחדיר לה דבר,
אטום לבכייה אוחז ומכוון לפתח הנרתיק את האיבר.
מכניס אותו בחוזקה אל הפתח הצר,
מתפתלת מכאב, מנסה להימלט ממני אך לשווא - זה נגמר.
בועל אותה לאור הנחיות המכשפה,
שמורחת מדם הבתולה על חזה.
גומר במטח עז בתוך איברה,
ומבין רק כעת כי בעצם רק שנינו נותרנו באותה הבקתה.
לפתע לא מבין כיצד זה קרה,
ולמה בכלל אנסתי את זו הנערה.
האם אכן הייתה פה מכשפה,
או שאני בתוך חלום בלהות ודבר לא אירע.
אז אם היה או לא - לא אומר דבר כהרגלי,
למרות שמשתדל תמיד להשאר מוסרי.
אז אולי רק נחשפתם למס' פנטזיות הזויות,
או שמא לעדויות אמת מזוויעות!!!