בחורה צעירה יושבת ליד כומר בטיסה מרומא לישראל.
במהלך הטיסה מתחילה למרר בבכי קורע בעוד הכומר בספרו מעלעל.
"מה לך כי תבכי" שואל הכומר בחמלה?
והיא משיבה לו כי רכשה מייבש שיער לאמה החולה - מתנה.
"ו...מה רע בכך?!" שאל הכומר בתמיהה?
"אין רע" השיבה וקינחה את אפה.
"...אז מדוע הנך בוכה?" - הקשה,
אז סיפרה לו את אשר על ליבה.
"...הנני חוזרת לארץ אחרי תקופת-מה,
לבקר את אמי החולה ממהרת עתה.
במעט כספי שנותר רכשתי לה מתנה צנועה,
מייבש שיער חדש חתום באריזה.
אך יודעת אני כי המוכסים יחייבו אותי בסכום לא מבוטל,
שבכיסי מן הסתם - לא קיים ...פשוט אזל.
איני יודעת מה לעשות,
ואיך ריקם אוכל את פניי להראות.
אולי תוכל "אבי" להסתירהו בגלימתך?
הן לא יחשדו בך מפאת כבודך".
בתי היקרה הסכיתי ושמעי את אשר אומר לך,
"...הן איש ישר אני ולשקר לא אוכל - אמר ונאנח.
אומר רק אמת כי את אלוהים אני עובד יומם וליל,
אך איני יכול לשמוע את בכייך המילל.
אחביא החפץ תחת גלימתי,
ואם אחקר - אודה בו ובלבד שלא אוציא דבר שקר מפי".
שמחה הנערה ותחייך מאושר,
וגם הכומר כי נוהג הוא רק ביושר.
הגיעו הם אל המכס לאחר הנחיתה,
והיא צועדת אחרי הכומר בקומה זקופה.
"...וכי יש לך מה להצהיר אבי?" - הוא נדרש,
"מקדקד ראשי ועד מותניי אין דבר" ענה וקולו לא ירעש.
חייך המוכס לתשובתו והקשה,
"...ו...ממותניך ומטה מחביא אתה ממני דבר מה?!"
ענה לו הכומר ועיניו עצומות למחצה,
"...מתחת למותני יש לי חפץ נפלא שכל אשה בו חפצה.
חדש הוא וכל שימוש לא נעשה בו מעולם,
אך בוודאי הנך מכיר אותו כמו כולם".
צחוקו המתגלגל של המוכס נשמע למרחוק עוד שעה ארוכה,
את שסימן לכומר כי חקירתו הסתיימה ... - ללא כל ממצא!!!
שבת שלום!!!