...הוצא מהקשרו...

עוד שנה חלפה,

עוד שנה עברה.

למדנו בה דבר או שניים,

חשנו, טעמנו והחכמנו בנתיים..

לעיתים זכינו בדברים חיוביים,

אך מטבענו, לרוב זוכרים אנו דווקא את השליליים.

נפרדנו ממכרים וותיקים,

הכרנו גם חדשים.

עתה עומדים אנו לפני כניסת ראש השנה,

השולחן ערוך וחגיגי עוטה הוא מפה לבנה.

מסדר בקפידה את ה"סימנים לברכות",

ומשתוקק להסב לשולחן החג לאחר הדלקת הנרות.

אך השנה... הוספתי עוד 2 "סימנים" חדשים,

כאלו, שאת משאלות ליבי יותר מכל מסמלים.

לא עוד רימון, שומשום, "ראש", תמר ותפוח בדבש,

"סימנים" נדושים וישנים שכוחנו מהם תש.

השנה הוספתי גם אורז ועוף,

שמסמלים מבחינתי את תחלתו של הסוף.

ומה מסמלים ה"סימנים" הללו הנכם תוהים,

אז להלן ההסבר גם אם אינכם באמת שואלים.

הם מסמלים את תקוותי הישנה,

שכל הטרמפיסטים והמתחזים כאן בכלוב,

"יארזו ויעופו" - ויעזבו אותנו לבלי שוב.

מאמין כי חלקכם יצטרפו לברכה,

ויענו "אמן" בדבקות ובכוונה רבה.

ועד אז אחי ורעי האהובים,

אלו שעוקבים אחרי ואחרים שפחות מתחברים.

מאחל לכם שנה נפלאה,

המון הצלחה והגשמה - בעיקר ביחסי השליטה.

נתראה לנו שוב בשנה הבאה,

ועד אז חברים - שאו (זו ה)ברכה!!!