קולה מרעים עלי בכל טעות,
משתדל לתקן דרכי בלא שהות.
שקוע במחשבות שונות,
שמלוות, איך לא, גם בחששות.
המסלול מוקלד בתוכנת ניווט קולי,
אך למרות הוראותיה הנוקשות של התוכנה - שוגה בנהיגה אל עבר יעדי.
כעבור זמן-מה מגיע לכתובת המוכרת והידועה,
הלב הולם בחזי בחוזקה.
שואף נשימה ארוכה ו...הופ - אני מול אותה הדלת,
נוקש עליה תוך כדי שמביט בשלט.
הדלת נפתחת והיא בתווך ניצבת,
לא אומרת מילה - רק אותי מכף רגל עד ראש בוחנת ו...מחייכת.
היא מצביעה על הספה בסלון ומזמינה אותי לשבת ולהמתין כמה רגעים,
ובנתיים מרתיחה קומקום מים ומוזגת קפה לספלים.
סורק את הבית במבטי,
רעד וצמרמורת אוחזים בגופי.
על השולחן מונח ברישול עט ובלוק כתיבה,
ולידו ניצבת מצלמה חדישה.
מגירה מכוסה במפית לבנה,
מסתירה בתוכה את תכולתה.
סרטון משפחתי "רץ" על המרקע,
והיא מתיישבת מולי ושוב עלי מביטה.
שתיקה רועמת עת שהיא את משקפיה על אפה מיטיבה,
מציתה סיגריה ומבקשת שאספר על התקופה האחרונה.
אט-אט השיחה קולחת ואני חש בטוח יותר - מעין סוג של שליטה,
והיא רושמת הערות רבות במחברתה.
עתה, כשחשה שאני נינוח ורגוע יחסית,
מתחילה לנבור בעברי עפ"י התכנית.
שואלת ורושמת במחברתה הערות,
מציצה מבעד משקפיה עלי במטרה לקלוט הבעות.
נהנית לראות אותי מזיע, נע באי-נוחות,
ממשיכה לחקור ועושה זאת ללא לאות.
מתעניינת בכל פרט ופרט,
וחיוכה מתפשט על שפתיה אט.
מגבירה את הווליום בסרט המוקרן,
ואני... מניח את הספל מידי על השולחן.
מציגה לי טקס מוכר ו"ידוע לשמצה",
ותוך שאני צופה בו מביטה בי בהנאה.
שואלת שאלות מנחות ומתגרות,
כגון אם מבין מה בסרטון עומד לקרות.
החיוך לא מש משפתיה,
מבטה חודר מבעד משקפיה.
קולות בכיו של הרך מהסרט נשמעים היטב עתה,
וצחוקה מתגלגל תוך שעשן מריאותיה בחדר מפריחה.
היא שואלת אותי לפתע אם אני יודע למה ניצבת על השולחן מצלמה,
אני משקר ומניד את ראשי בשלילה.
היא חוזרת שוב בקול תקיף כשאלי מבט מיישירה,
ואני בקול רועד מגמגם "כן" תוך שבוהה בנקודה לא ברורה.
"יפה" אומרת היא - נשמעת מרוצה,
"התפשט מייד" ואת המצלמה נטלה בידה.
נעמדתי והסרתי את בגדיי,
ובידיי הסתרתי את מבושיי.
היא דרשה שאתייצב בפוזות מגוונות,
ואותן הנציחה בתמונות רבות.
שמה זום על האיבר,
וצילמה אותו זה מכבר.
הוסיפה עליו אביזרים שונים,
ולמראהו כעת פרצה בצחוק ללא מעצורים.
דרשה כי אלחץ על העטרה,
וצילמה את הנקב כך כשהוא פתוח לרווחה.
נטלה חוט וקשרה בבסיסו,
מקלות כביסה ואטבים שונים הוצמדו לראשו.
היא בנתה לעצמה אלבום תמונות,
ואיברי דיגמן שם במגוון צורות.
חשפה שד והורתה לי ממנו לינוק,
ועשיתי זאת ברעבתנות של תינוק.
דקות ספורות לאחר מכן ליכלך איברי את הריצפה,
וכמובן שאת הכל תיעדה וצילמה.
היא הסירה עתה את המפית מעל המגירה המכוסה,
לא לפני שנשקה על לחיי בשפה רכה.
במגירה נח לו קולר שחור,
אבזם כסף בקצה - כולו מעור.
היא הניחה אותו על צווארי,
ובלחש ברכה אותי.
נרעש ונרגש מהמעמד,
מודה לה וקולי רעד.
מוחה דימעה,
וקד בפניה קידה.
היא מחבקת אותי ומלטפת ראשי,
תוך כדי שמסבירה לי למה מצפה כעת במעמדי.
אני מהנהן בהסכמה,
ומקבל עלי את מרותה.
היא מורה לי להתלבש ולעזוב,
ואני כל הדרך עליה לא מפסיק לחשוב.
מלטף את הקולר שלצווארי,
כלל לא מאמין שהוא אכן מעתה שלי.
בתיבת הדוא"ל כבר ממתינות ממנה הנחיות חדשות,
וכולי תקווה כי תאהב את התוצאות.