...הוצא מהקשרו...

אחד מזכרונות ילדותי שאותי מלווים,

היה צפיה בשידורי הטלוויזיה עם ההורים.

ערוץ 1 היה אז הערוץ הבלעדי,

למעט בעלי מזל שקלטו גם את הערוץ ("המושלג") הירדני.

באותו ערב צפינו יחד במהדורת "מבט-לחדשות",

אמי, אחותי הגדולה וסבתי יושבים כולנו וצופים ב"ידיעות" המשודרות.

הקריין סיפר בפנים מרצינות,

על אדם שהואשם בעבירות מיניות.

על שעשה מעשים מגונים בילדה,

והיום על כך בבית המשפט - הורשע.

שאלתי בתמימות "...מהם מעשים מגונים?"

שכן לראשונה שמעתי את אלו המילים.

דממה שררה למשך שניות ארוכות,

וקולו המונוטוני של הקריין ליווה ברקע את התמונות שעל המרקע מוקרנות.

שואל שוב והפעם בקול רם,

מביט בסבתי ולה לפתע מבט נזעם.

היא מסמנת לאמי להשיב לי בקצרה,

ואני רואה ומבין כי אמא מכך מעט נבוכה.

אמא מגמגמת ולי מסבירה,

"...כי האיש הזה ...עשה משהו רע!"

"כן" אני מקשה,

"אך מהו אותו המעשה?"

אמא מסמיקה ומשתעלת,

ולבסוף תשובה לחלל החדר פולטת.

"הוא שיחק לילדה בפיפי"!

כמובן שלתשובה כזו ממש לא ציפיתי.

הקשתי ושאלתי "...אבל... איך בדיוק הוא שיחק שם?"

ובאמת הייתי מאוד מאוד נאיבי ותם.

ואמא הסבירה כי הוא הכניס לה יד לתחתונים,

ונגע שם באצבעות בדברים אסורים.

פתאום התחלתי להבין קצת במה דברים אמורים,

ושאלתי " ..אם הדברים שעושים לי לפעמים - מותרים?"

אמא הסבירה שמדובר פה רק בבנות,

ואסור לעשות כך - רק לילדות.

ואני...שחוויתי כה רבות,

מנסה להבין ולעכל את התובנות החדשות.

רוצה להמשיך לשאול - אך מושתק בגסות,

סבתא מזהירה ומאיימת לא לדבר על הנושא ללא רשות.

מתכנס בתוך עצמי ומזיל חרש דמעה,

וצחוקה של אחותי בוודאי שלא גורם לי לנחמה.

מתחיל לחבר ולקשר בין הדברים,

ומתחיל להבין כי... בעצם... גם אני חווה כל העת - מעשים מגונים.

הן צוחקות ונהנות מסידרה מצחיקה,

ואני מחריש את בכיי בכרית המיטה.

מאז אותו ההסבר של אמא מהדהד באוזניי,

גם כששוב ושוב פשטו ממני את תחתוניי.