מנווט את דרכי בפקקים,
ה"וויז" שוב ושוב מודיע על עיכובים.
מגיע לכתובת שנמסרה,
מביט לעברה ומחסיר פעימה.
נוטל מתא המטען את "קופסת הקסמים",
ועולה במדרגות והיא מפריחה חיוכים ביישניים.
משוחחים מעט ומבהירים שוב את הכללים,
ומחליט באותו הרגע לבצע בתוכניתי שינויים.
חיוכה הנבוך והרעד שחלף בשפתיה,
עת שהוריתי לה לעמוד ולעצום את עיניה.
קשרתי כיסוי לפי בקשתה,
והתחלתי לסרוק במבטי את גופה.
התחלתי בעדינות רבה,
נגעתי, דיברתי והסתובבתי סביבה.
היא שידרה מעט חוסר ביטחון ובוודאי מעט חששה,
לדבריה לנושא הזה - מעט מאוד עד היום נחשפה.
ביקשתי ממנה כי תפרום את כפתורי חולצתה,
נהנה להביט בידיה הרועדות חושפות את חזה.
כל העת "ממשש את הדופק",
ובדמיוני כבר צופה אל האופק.
מצמיד אטבים, קושר ומציק לפיטמות.
אגלה לכם סוד - ...אין כמו פיטמות גדולות וכהות.
צובט אותן בעדינות בעזרת מצבטים,
מביט בה נאנחת מכאב וחש בחלציי - זרמים.
מתיישב על כיסא ומשכיב אותה על ברכיי,
מרים חצאית קצרה וישבנה כאילו מזמין את ידיי.
מסיט מעט את תחתוניה,
ומביט בפלחי ישבניה.
מייסר אותה בספאנקינג קצר ברמה קלה,
משוכנע כי חשה את איברי הזקור תחת ביטנה.
מורה לה לעמוד ומצליף מעט בגבה,
דורש ממנה למנות ולהודות על כל הלקאה.
סוטר לה ומושך ברעמת שיערה,
מוביל אותה כך לחדר השינה.
מפשיל את החצאית מעליה,
ומותח מעלה את תחתוניה,
מביט בהנאה כיצד הם נדחקים לחריץ בין רגליה,
...עוד מתיחה קלה... וכבר מבצבצים החוצה שפתיה.
משכיב אותה על המיטה בפישוק רחב ככל שיכלה,
איברה הצר זוכה כעת למעט טיפול בהנאה.
מושך וצובט את הדגדגן,
הכל שם כ"כ חמוד, טעים ו...קטן.
מצמיד אטבים לשפתיים,
וגם אצבע מחדיר פעם ופעמיים.
נוטל נר ומטפטף שעווה על גופה,
ולמגע השעווה נשימתה כמעט נעתקה,
טיפות אדומות וחמות זולגות על ביטנה ושדיה,
וגומיות מהדק תוך כדי לפיטמותיה.
שואל מעט שאלות אישיות,
מעביר את ידיי על לחייה הרכות.
לפתע שם לב לתשובות שלי עונה,
ומגלה מעט מהסודות שמדחיקה.
אולי השפה מעט רועדת בעת דיבורה,
ולמרות הכיסוי על העיניים מיישירה אלי את מבטה.
היא חושפת ומספרת לי אמנם רק ברמזים,
את מה שלמדה להדחיק עם השנים,
נדהם לשמוע על חומרת המעשים וחוסר האונים,
ואני קופא במקומי לשמע הדברים.
פתאום מסתבר כי אנו כה דומים,
וכ"כ הרבה "חוויות" דומות אנחנו למעשה חולקים.
נישנקתי ולא יכולתי יותר לדבר,
ו...היא (שאותי כך למזלי לא רואה) ממשיכה עוד קצת לספר.
דמעות הציפו את עיניי,
עוצר עצמי מלבכות למשמע אוזניי.
קופא במקום ומביט בה מבעד העיניים המזוגגות,
מודה בליבי על שביקשה ממני כבר בתחילת הסשן את עיניה לכסות.
התנצלתי ותלשתי את הכיסוי מעיניה היפות,
וחיבקתי אותה חזק מבין וכואב את אותם המאורעות.
שוחחנו כך מחובקים עוד שעה קלה,
עד שנאלצנו לחזור לעבודה.
היא התבאסה מעט כי בזבזנו זמן יקר בשיחות במקום מעשים,
אך הבטחתי כי אפצה אותה על הפערים.
כל הדרך חזרה חושב ומדמיין את שסיפרה,
בין אם תקראי זאת או לא - חשוב לי שתדעי ש... - את מדהימה!!!
