לא יכלה היא להביט בי במבטה,
הבינה לאחר מעשה כי טעתה.
כעלה נידף מולי ניצבת,
ממתינה לגזר דינה רועדת ומפוחדת.
שופט אותה בפניה,
דן אותה על כל עוונותיה.
כיאה למשפט ראווה,
הגיעה לבושה כפי שנדרשה.
חולצה לבנה ומכופתרת,
מכנס מחוייט לתפארת.
נעל עקב ותכשיטים,
כמקובל להופיע בכאלו אירועים.
היא נדרשה למסור דברי הגנה,
לנסות לשכע אותי בטיעונים להקלה בעונשה.
כעורכת דין מקצועית שטחה בפני את טיעוניה,
מספקת הסברים ותרוצים למעשיה.
כל הערה שמשמיע,
על עונשה לבטח תשפיע.
מפריך בהערותיי את עדותה,
ממוטט בנקל את קו ההגנה שבנתה.
לאחר שסיימה בפני לטעון,
מקפיד על ארשת רצינות ומכחכח בגרון.
ניתן לראות על פניה כיצד היא מתוחה,
וכמו שאומרים... ניתן בסכין לחתוך את האווירה.
באריכות חוזר ומבהיר את העובדות לאשורן,
מדגיש כל פרט כולל את טיעוניה -במלואן.
לא חוסך ממנה את דעתי,
ומשחרר את חרצובות לשוני.
מקבל חלק מדבריה,
אך דוחה את מרבית טיעוניה.
הן לבסוף מדובר בשלל תירוצים עלובים,
שבעזרתם התחמקה מלקיחת אחריות על הדברים.
נשען על ה"משפט העברי" בפסק הדין,
וקובע את עונשה ממש כפי שנהגו בעבר הסנהדרין.
מיכסת מלקות ארבעים,
ו...עוד כמה דברים ועונשים.
ראשית מורה לה למסור לי את לבניה,
והיא פושטת מכנס ומסירה את תחתוניה,
מורה לה ללבוש שוב את המכנס,
שבד גזרתו הצמודה מייד לכל חריץ נכנס.
שפתי הבושת היטב דרכו בולטים,
ואין ספק שיגררו מבטים של גברים מריירים.
מורה לה למסור את החזיה,
והיא מתחננת שאוותר כי חולצתה הרי לבנה ושקופה.
דורש ממנה כי מייד זאת תבצע,
לפני שאת גזר דינה אשקול להרע.
במבט מושפל מוסרת לי את החזיה,
ואני מביט בה ניצבת נבוכה.
חוזר ומסביר לה כי כיוון שלא ביצעה את שהוטל עליה,
עתה ניצבת חשופה תרתי משמע במערומיה.
מורה לה לצעוד לצידי זקופה,
עת שיוצא עימה לרחוב ההומה בעיירה.
נהנה מהמבטים שאליה נשלחים,
למראה השדיים שבחולצה הלבנה שבעת הילוכה מקפצים.
אל הפיטמות הבולטות מבעד לחולצה,
שלא מותירות דבר לדמיונם של גברים בעלי זימה.
מבטים חודרים והערות שאליה נשלחות,
לאחר שאת מתאר איבר מינה מבעד למכנס מצליחים בנקל לזהות.
כך מסתובבים לנו אנו בפרהסיא כשראשה מורכן,
אל עבר ביתה למימוש המשך העונש ואני לכך כבר מוכן ומזומן.
זעקות ההצלפות מהדהדות היטב בחדר,
ולפני כל אחת חוזר ומסביר עד כמה היא לא התנהגה בסדר.
בגמר העונש מחבק את גופה הדואב,
מנשק ומלטף כי אותה הרי אוהב.
חוזר ומדגיש בפניה כי כל שעושה הוא למען חינוכה,
ובלבד רק שמתוקף כך תהיה הרבה יותר טובה.
הכל מקבלת היא בהבנה גמורה,
גם אם כשמחבק ועוטף מזילה היא דימעה מלוחה.
סימני פסק הדין על עכוזה,
יזכירו לה עוד ימים רבים את עונשה.
אך ההשפלה בלהלך ברבים חשופה,
ישפיעו הרבה יותר על חינוכה!
