...הוצא מהקשרו...

בחור צעיר ופשוט ממוצא תימני,

מאושפז בבית חולים במצב סופני.

לאחר שהובהר לו כי ספורות הן שעותיו,

ביקש להיפרד הוא מקרוביו.

אשתו ובניו יושבים סביב מיטתו,

ויודעים כי קרובה היא שעתו.

לפתע במאמץ גדול מרים את ראשו,

ומבקש לומר להם את דברו.

לך בני בכורי פצח בקול חרישי,

אתן בשכונת בבלי את הבנין הצפוני.

לך בני האמצעי והחביב,

את כל הבתים ברמת אביב.

ואילו לך הקטון והצעיר,

את הבתים במרכז העיר.

כמובן גם לך אשתי היקרה,

אתן את הבתים והחנויות בכיכר המדינה.

איך שסיים את דבריו שקע וליבו נדם,

התייפחה משפחתו בקול רם.

ניגשה האחות הרחמניה,

וכל אחד חיבקה ואימצה אל ליבה.

לפחות... כך להם אמרה,

התנחמו בכך שהשאיר לכם ירושה.

בתים, נכסים וחנויות,

מנסיוני כאן הרוב "הולכים" ומשאירים ...רק חובות.

איזה נכסים?! שאלו אותה בינות לדמעות,

הדבר היחיד שהשאיר לנו - הם רק צרות.

אבל... שמעתי אותו מחלק לכם נכסים - ענתה האחות,

ואשתו עונה בבכי ואנחות.

לא חנויות הותיר לנו ולא בתים.

הוא חילק ביננו רק את "קו חלוקת העיתונים"...!!!