עובד על פרוייקט חשוב במשרד,
כוסות הקפה מסביבי מנסות להשאיר אותי מפוקס וחד.
בכל פעם שמסיים כוס נוספת,
הסייעת שלצידי, לאחרת - מייד דואגת.
שאון רב והמולה,
עולים מכיתת ההדרכה.
מנסה להתרכז בעבודתי,
אך הרעש קורע את חוט מחשבתי.
קם ונכנס זעוף לכיתה,
שם ממתינות מס' נשים להשתלמות ולהדרכה.
חלקן אוחזות בכוסות קפה וממתינות בדממה,
אחרות מפטפטות וצוחקות בקול רם בכוונה.
דורש מהן לשמור על דומיה,
וחוזר אל משרדי במהרה.
לא חולפות דקות ספורות,
ומהכיתה שוב נשמע צחוק רם ובליל קולות.
מורה לעוזרת לצידי להצטייד במס' פריטים מהמחסן,
בעוד שועט אני לעבר הכיתה נרגן.
עם כניסתי מושלך בחדר הס,
הבנות בוהות בי ומתמקדות באזור המכנס.
מטיח בהן דברים קשים,
ומפניהן נמחקו החיוכים.
גלגלי העגולה החורקים,
לוכדים את מבטיהן ואחרי העוזרת עוקבים.
עת שלכיתה דוחפת את העגלה,
ועליה פריטים שונים המכוסים בשמיכה.
הדלת אחריה ננעלת,
והיא במרכז הכיתה ניצבת.
מתיישב על כיסא ומתצפט על הבנות,
שלגערותיה כעת מקשיבות.
יש בינהן יפות וחינניות,
אחרות בהחלט דוחות.
כולן לבושות ומאופרות בקפידה,
מקפידות בהחלט על הופעה ראויה.
מסמן בראשי קווי פעולה,
עת מורה להן לקום ולעמוד בשורה.
כעורה היא העוזרת עד מאוד ושטוחה,
אולי בגלל זה היא רעת לב בצורה חריגה.
"להתפשט!" היא פוקדת עליהן,
ומבט מופתע מתפשט על פניהן.
"מה לא ברור?" היא רועמת,
ניגשת לראשונה ואת כפתוריה פורמת.
מופתעות ומפוחדות מתחילות להתפשט מבגדיהן,
חולצות נעליים ועליוניות מכתפיהן.
"קדימה...קדימה!!!" מדרבנת אותן בצעקות,
ולשתי הקרובות אליה נותנת סטירות.
ניגשת לאחרת שמתמהמהת הממומה,
ואת חולצתה קורעת ממנה בחוזקה,
הן נותרות בהלבשה תחתונה,
והיא ממשיכה לנאום ומקל בידה.
מצליפה באוויר ומורה להן להסיר חזיה,
ואני מתמוגג בכיסאי צופה בנעשה.
הן מסירות חזיות ומשליכות על הריצפה,
ואחת מכסה את שדיה בידה.
ניגשת אליה ומסיטה אותן לצדדים,
מסובבת אותה כלפיי כך שאראיה חשופה מלפנים.
במבט מושפל ניצבת חשופת חזה למולי,
ולפני שהבינה תחתוניה נתלשו ונזרקו לעברי.
במקל דק מצליפה במתמהמהות,
איוושה נשמעת ואחריה צווחות.
פסים אדומים וצורבים מעטרים את אחוריהן,
קולות בכי מחליפות כעת את זעקותיהן.
מורה להן לרדת על בירכיים,
ולראשונה בשורה מחברת מצבטים לשדיים.
את השניה מעטרת באטבים,
מוציאה מהעגלה שלל אביזרים.
קושרת, מצליפה, מכה ובהן מתעללת,
והן ניצבות בשורה ישרה ומסודרת.
מביט בחיוכה המרושע,
ובהחלט מבין מה מתחולל בראשה.
היא קוראת לי להתקרב אליה,
ואת מכנסיי פושטת כשחיוך על פניה.
את התחתון מסירה ואת האיבר חושפת,
וביד יציבה ומיומנת אותה למולן אוחזת.
מובילה אותי אל הראשונה בשורה,
זו שכעת מבטה מושפל בהכנעה.
מורה לה את פיה לפעור,
ואת ידיה מיטיבה לקשור מאחור.
מכניסה את איברי אל פיה ומורה לה למצוץ,
ואת קצה מקלה המחודד ממשיכה בשדיה לנעוץ.
ממשיכה להצליף בשאר הבנות,
והן מייבבות ניצבות עירומות ודואבות.
עומדות על ברכיים,
בצידי גופן הידיים.
על גבן פסי ההצלפות,
וסימנים כאב את אחוריהן מעטרות.
כך ניצבות הן זקופות שדיהן בולטות לפנים,
המראה הזה עושה לי בהחלט נעים.
יש ששדיהן מוצקים וזקופים,
ואחרים נפולים ומדולדלים.
פיטמות גדולות וזקורות,
ואחרות נפולות זכר לימי ההנקות.
מרכיבה אביזרים שונים על איבריהן,
משפילה ולועגת למראה דמעותיהן.
מצליפה בשוט זנבות,
והן מצטופפות מנסות לחמוק מההצלפות.
נושמות נשימות מהירות,
ואת השדיים כך למעשה מטלטלות.
מצבטים מעטרים כל פיטמה,
עת שחוגרת דילדו לאחת מהן בשמחה.
דוחפת אביזרים שונים לווגינה של אחרת,
בעוד היא מכאב מתפתלת.
אוחזת בצעירה וקטנה מבין כולן,
זו שכל השאר עד כה גוננו עליה בגופן.
משכיבה אותה על השולחן הרחב על גבה,
ומורה לכולן לאחוז אותה בחוזקה.
מפשקת את רגליה,
ולא שועה לקול תחנונוניה.
משתעשעת באיברה,
עת שאת איברי ביד בוטחת מובילה.
מכוונת אותו אל פתח נרתיקה,
ודוחפת אותו פנימה בחוזקה.
מוציאה ודוחפת את איברי - כך אותה מזיינת,
תוך שהיא על השולחן חסרת אונים נבעלת.
את המעשה מלווה מבטיהן הרחום של שאר בנות הקבוצה,
שלא נותר להן אלא לאוחזה בחוזקה ולהשתתף בצערה.
עתה מוציאה את האיבר ומניחה על ביטנה,
עת מתפרץ הוא ויורק על ערוותה.
היא מכוונת את האיבר המשתולל לכל עבר,
דואגת שאת תוכנו הלבנבן לא יפסח מאף אבר.
היא מנסה להסדיר את נשימתה,
עת שקילוח דק של שתן שוטף את גופה.
כל שאר הבנות אף הן בזרם נשטפות,
ולא יודעות עוד מה עתיד להן לקרות.
אך לא אמשיך ואגלה לכם את המשך השתלשלות האירועים,
זאת אחשוף באופן פרטי למי שבאמת ירצה לשמוע על כך עוד פרטים.
ארמוז רק ואומר כי בכך לא נסתיימה הפרשה,
אך מעתה שקט שרר תמיד באותה הכיתה!