היא הגיעה למרפאה בשעה הייעודה,
אך איש לא היה שם מלבדה.
בעצם... רק איש האחזקה,
שטיפל בשיפוץ המרפאה.
מעלעלת במגזינים וממתינה לתורה,
לא הבחינה במסרון שנשלח אליה כי המרפאה לרגל שיפוצים - סגורה,
השיפוצניק שהבחין בטרף התמים,
עט על המציאה ולבש חיוך חמים.
שטף הוא את ידיו ופניו מאבק וכתמי הצבע,
לבש הוא את החלוק שתלוי על קולב בחדר דרך קבע.
הניח סטטוסקופ על צווארו,
ועטה כפפות על ידו.
בנתיים נבר בארונות השונים,
ובחר לעצמו מגוון כלים רפואיים.
גם ארגז הכלים שלו נותר בחדר מוצנע,
אולי יזדקק לדבר מה משם - מי כעת ידע.
הרכיב משקפיים שמצא באחת המגירות,
ובעט שרבב על נייר רשמי אותיות לועזיות.
הניח מסכת פנים על פניו למנוע זיהוי,
והתכונן לקבלה ללא כל שיהוי.
בקול צרוד קרא לה לחדרו "להיכנס בבקשה",
ובצג המחשב מביט עסוק בקריאה.
היא נוקשת על הדלת בהססנות,
פותחת הדלת ונכנסת לחדר בבישנות.
"שבי!" מורה חה מבלי להרים את עיניו אליה,
והיא מתיישבת משכלת רגליה.
"ד"ר איינהורן לא נמצא?!" - אוזרת היא אומץ ושואלת בקול ענות חלושה,
"לא! - אקבל אותך אני" ענה לה תשובה יבשה.
"...ובכן... מה הבעיה?" שאל מבלי להרים את עיניו מהמסך ולהביט בה,
ומייד קטע את גמגום תשובתה בדורשו את הכרטיס המגנטי מידה.
חסרת ביטחון הניחהה את הכרטיס על השולחן,
ולבצע את זממו בהחלט מוכן.
היא החלה לספר לו על סיבת בואה,
עושה עצמו מקשיב לה תוך שהוא גולש באתר זימה.
מורה לה להיכנס מאחורי הפרגוד הלבן,
ותיכף לבדיקה הוא יהיה מוכן.
לאחר דקות מספר נכנס מאחורי הוילון במרפאה,
וזועם על שנותרה לבושה.
"איך בדיוק אבדוק אותך כשאת לבושה כמו נזירה?!"
ובפראות מרים את חולצתה.
היא נותרה קפואה על המיטה,
עת שאת חזייתה הרים בהפתעה.
שדיה היטלטלו מטה חשופים,
רוטטים ומתנדנדים קטנים וזקורים.
הוא הניח את המסכת על גבה,
ודרש ממנה לנשום נשימה עמוקה,
להכניס אוויר ולהוציא בנשיפה,
שוב ושוב חזר על הבדיקה.
היא ממלאה באוויר את בית החזה,
ומרוקנת אותו בדיוק בסדר הזה.
לא מבינה שבמקום להאזין לראותיה?
כל העת עסוק הוא רק בלהביט אחר תנודות שדיה.
כיצד רוטטים הם חסרי תמיכה,
חושפים פיטמה ורדרדה על כל גבעה צחורה.
הוא מורה לה לשכב על גבה,
לאחר שהורה לה לפשוט את שמלתה.
נותרה היא רק בתחתון מוכתם,
שלחזיה שלבשה כלל לא מותאם.
הוא בודק את ביטנה,
לוחץ, ממשש ונוקש על גבה.
ממשש את החזה ותר אחר גושים,
מנסה לשחזר את שראה בסרטים.
נוטל זכוכית מגדלת שמצא,
ובודק בקירוב כל פיטמה.
צובט ומחלץ אנחת כאב,
ומחייך תחת המסיכה - כיוון שקולות אלה אוהב.
הוא נוגע בה בפראות,
והיא כולה מלאה בעדינות.
לא מבינה כיצד התגלגלה לבדיקה מקיפה,
בעוד פעוטה הייתה סיבת הגעתה.
אך לשאול מתביישת,
עושה בהכנעה כל שנדרשת.
תוך כדי בדיקת ביטנה,
מכניס הוא יד עמוק אל המפשעה.
היא אוחזת בחוזקה את המיטה בציפורניה,
כשאת התחתון מסיר מעליה.
רגליה מפושקות לרווחה,
והיא חשה בחפץ שמוחדר לאיברה.
היא כאובה נעה באי נוחות,
אך הוא מהסה אותה בבוטות.
אין היא רואה מה הוא עושה לה באיברה,
רק חשה כאבים בנרתיקה.
מגע גס בדגדגן ובשפתיים העדינות,
מבנה גופה קטן והן כה צרות.
הוא מסביר לה כי הבדיקה התקופתית הזו כואבת,
ולמרות רצונה לסיים וללכת - נותרת קפואה - לסרב לו - לא מסוגלת.
הוא ממשיך לחפור שם במכשור ואצבעות,
ובלי אזהרה מוקדמת צובט לה בפטמות.
הוא קושר חבל דק על שדיה,
והפיטמות בולטות באין מפרע.
חפץ עבה תקוע בין רגליה,
ודימעה זולגת מאליה.
הוא מניח על שפתיה מעין מצבטים שמצא,
לא לפני שבפרגוד את חלקה התחתון ממנה כיסה.
קשר בחוט הדוק כל פיטמה,
וחירטט לה הסבר על חשיבות הבדיקה.
היא טיפוס תמים מסרבת להאמין,
כי הוא נוכל שהזדמן למקום - סתם סוטה מין.
שמאונן את עצמו לדעת מביט על ערוותה,
כשחפצים שונים צובטים ותקועים באיברה.
מרוב כאב אף לא חשה והבחינה,
כי את איברו השחיל הוא לרגע קט פנימה.
לאחר שהשביע מעט את ייצרו,
הורה לה לעמוד למולו.
דרש ממנה במקום לנתר,
בתואנה שאת קצב ליבה רוצה הוא במאמץ לנטר.
הא קופצת במקום כששדיה משתוללים,
ולמראה הזה כבר חש כיצד אשכיו שוב מלאים.
מבצעת תרגילים שונים,
ושדיה הלבנים רוטטים.
כפיפות שונות ומתיחות איברים,
בעיקר כאלו שאת איברה חושפים ופוערים.
מעת לעת מהנהנן וממלמל איזה מונח,
ששניה לאחר מכן את שאמר כבר לבטח שכח.
הוא הורה לה להתלבש ולשולחנו ניגש בארשת רצינות,
ואת כל ממצאיו כותב ברהיטות.
מורה לה לחזור בביתה על מס' תרגילים משונים,
ושב ומדגיש עד כמה הם חשובים.
מורה לה לשוב לביקורת בעוד מס' חודשים,
ועד עז לחזור על כל ההנחיות והתרגילים.
שוב רואים ש...אין עבודה שמביישת את בעליה,
במקרה הגרוע אולי רק את... בועליה!
