כבר כפי שרמזתי לפני מס' ימים,
היה לסשן הזה גם המשכים.
הנערה ביקשה לנקום את ההשפלה,
אותה משיפחתי לפני ימים מספר ספגה.
שוחחתי עמה בכדי לשמוע כיצד מבקשת היא לנקום,
ועם מתן רשות הדיבור - החלה הנערה ממש לנאום.
רשימה של דרישות מנתה בקול שקט ומבלי להתלהם,
ואני מקשיב ומלהט דבריה מתפעם.
על חלקם מפאת אכזריותם איני יכול אפילו לחזור,
ונראה כי שכחה כי חל איסור של "לא תיקום ולא תיטור".
לאחר שהבהרתי לה את הכללים,
נסענו יחד כשבתא המטען - תיק האביזרים.
נקשנו על דלת ביתה,
ובחיוך ענק לי אותה פתחה.
משוכנעת כי החזרתי את הנערה,
להתעללות נוספת בגופה.
אך מה רבה הייתה תדהמתה,
כשדווקא עינייה היא היו אלו שכוסו ברטיה שחורה.
נידרשה מייד להתפשט,
ואטבים צבעונים את שדיה החלו לקשט.
שריר לא רטט בפניה של הנערה הצעירה,
עת שהצמידה משקולות כבדות משקל לשדיה של השיפחה.
המשקולות משכו מטה שדיים כבדים,
ומרוב מעמס החלו לבלוט מהם אף הוורידים.
רותמת דילדו על מושב הכיסא,
ומתבוננת בעיניים גדולות כיצד את שפתיה הוא פוער ומשסה.
זעקות הכאב לא משפיעות על "פני החרסינה",
שלנקום בצורה שכזו אפילו שפחתי לא האמינה.
היא כמובן לא הסתפקה בזה,
ואני רק מתבונן מהצד בנעשה.
שריקות השוט שהדהדו בחדר,
וצווחות השיפחה חרגו מהמקובל בעוצמת התדר.
היא הצליפה שוב ושוב,
כשהדילדו נעוץ עמוק באיבר הכאוב.
המשקולות כמעט ותולשות את הפיטמות,
מעולם לא ראיתי אותן כה בולטות.
לאחר ששכחה מעט חמתה,
השכיבה את השיפחה על גבה.
שיחררה משקולות ואטבים,
ונתנה מעט מנוח לנרתיק מהחפצים שהיו בו נעוצים.
הסירה ממנה את כיסוי העיניים,
ליטפה ואף נשקה לה בשפתיים.
אני יושב מתפלץ בכיסאי מהמראה,
שולף ומלטף את האיבר המגורה.
הנערה כלל לא נבהלה,
ואף הסירה מעליה את המכנס שלבשה.
הסיטה את תחתוניה,
וחשפה למולי את שדיה.
קשרה את השיפחה אל צלב בקיר,
פנתה לאיברי הזקור בקריאת "נעים להכיר!"
נטלה את ידי והובילה אותי אל השטיח בסלון,
והשיפחה קשורה המומה מביטה בנו דרך החלון.
משחקת באיברה המגולח למשעי,
מוציאה יד רטובה בחיוך ממזרי.
מדלגת בתנועות ריקוד אל השיפחה,
ושדיה הקטנים מקפצים בעת הילוכה.
מורחת על פניה מעט מנוזליה,
ונותנת לה לטעום ממתק שפתיה.
שוב מחדירה אצבעות עמוק לאיברה הצר,
וכיצד השיפחה מלקקת את אצבעותיה הרטובות - ממני לראות זאת נבצר.
היא נשכבת מולה מפושקת לרווחה,
אוחזת באיברי ומכוונת אותו לפיתחה.
אני בועל למולה בעדינות את הנערה,
שאיברה כה קטן וצר כשל בתולה.
לא חולפות דקות ארוכות,
וגניחותיה בחדר נפסקות.
עת שמטח של זרע הרטיב את הפות,
למרות שהתאמצתי רגע זה עד כמה שיותר להשהות.
היא הוציאה את האיבר שאט אט בנרתיקה הצטמק,
ובפיה מצצה וניקתה את האיבר ואת ראשו תיטיב ללקק.
ושוב חיוכה הממזרי מופיע על פניה,
משחררת את השיפחה ומושכת בשערותיה.
בעוד אני מנסה מעט להתאושש,
מפילה אותה הקטנטונת ארצה כביכול רוצה עמה להתגושש.
השיפחה מושלכת על גבה,
ועליה הקטנטונת מייד התיישבה.
איברה הנוטף מזרע ומיצי תאווה,
הונח בדיוק על פניה של השיפחה.
ובכל עת שהיא לא מצצה כנדרש,
צבטה לה פיטמה עד שתבצע כמבוקש.
ואני רק יושב מוקסם מהמראות,
מייחל שאזכה עוד בכאלו דברים לזכות.
אין ספק כי נקמה והפילה אותה אפיים ארצה,
ולמרות מראיה השברירי עליה כלל לא חסה.
אין אכזרית מנקמתה של אישה,
ועל כך בקלות תוכל להעיד - ...זו השיפחה!
