שיחות שהתמשכו אל תוך הלילות,
נושאים משותפים וכימיה שנוצרה בין השורות.
הכל מרמז להתקדם רק הלאה,
תמימות וחוסר ביטחון גרמו לחשוב שבי לא די לה.
ממתינה לשעת כושר בה אחזור להשתכשך בביצה,
ואני לתומי לא מזהה את הרמיזה.
עיניה ניבטות מבעד לתמונה טובות ושופעות חמלה,
שולטת מנוסה אך יחד עם זאת לבבית וכנה.
לא אחת הוצפו העיניים האלו בדמעות,
כאלו שזלגו על לחייה בגלל דרכי הנלוזות.
חום שמקרינה מבעד למילים,
ליטוף אמהי מופגן בינות הדברים.
מפיקה היא ארס אותו מזרימה לקרבן,
אך אין הוא פוגע כלל בבעל הקטן.
ה-רוש אותו מפרישה מרגיע ומציף,
וגורם רק לחשוק בה ואותה מעט להסניף.
להיות ראוי למרותה,
גם אם מגינונים אלו מאסה.
להביט כל העת בעיניה היפות,
ולבצע כהלכה את כל הדרישות.
להעלות חיוך על בדל שפתיה,
ולמלא תמיד אחר כל גחמותיה.
לתת לה על הגוף והנפש את השליטה,
לעשות עמהם בחוכמתה כרצונה.
להשתמש בהם כאוות נפשה,
לחקור ולבדוק כל מה שחפצה.
אז מבין השורות מבקש סליחה,
אם לא הובנתי עד עתה כהלכה.
אשב לי בקרן זווית ואמתין,
אם תחליט לקבל את התנצלותי ואותי להזמין.
וגם אם לא - אקבל בהבנה,
אם כי וודאי אהיה במרה שחורה.
