גופה בנוי לתלפיות,
שרירי ומעוצב לדעת הבריות.
מניאטורית שכזו וקטנה,
זריזה כשד בהתאמה.
בהירת עור ומעט מנומשת,
סוג של טיזרית ומתחצפת.
מתנהגת בילדותיות מוחצנת,
ובנשיותה משתמשת - בצורה מופגנת.
אינה נוהגת ללבוש חזיה,
ושדיה הקטנים ניצבים על תילה.
מקפצים להם בעצבנות בעת הילוכה,
ומשתדלת היא לעשות זאת - בכוונה תחילה.
חולצת הבטן תלויה עליהם ברישול,
והם יציבים וזקופים בחישול.
הבטן שרירית ושטוחה,
ובטבורה פירסינג המציץ מבעד לחולצה.
שערה אסוף למין סוג של צמה וקוקו מתוח,
הנופל כבדרך אגב למחשוף פתוח.
לרגליה מכנסונים קצרים,
שבהשוואה אליהם תחתוני הבוקסר שלי ממש ארוכים.
צמודים הם היטב לירכיה,
ומדגישים בנקל את מתאר שפתיה.
וכך רוקדת היא למולי,
מקפצת לצלילים כנגדי.
מתכופפת כך שמחשופה הנדיב,
מאיר אלי פנים נעים ואדיב.
חושף זוג שדיים קטנים וזקורים,
שמתקשה ברכינתה קדימה לשמרם מעיניי - מוצנעים.
פיטמותיה הקטנות בולטות דרך בד החולצה הבהירה,
וניתן לראות היטב את העטרה הוורודה.
גדולה היא ביחס לשד הקטן,
שרק כשליש מגודלו נותר לבנבן.
היא יורדת לשפגאט מדוייק בקלות רבה,
ואני בוהה בין רגליה ומדמיין את הערווה.
היא ממשיכה בריקוד מטריף החושים,
הן יודעת היטב כיצד למראה הזה גברים מרגישים.
מקפצת בקלילות ומקפיצה את שדיה,
כאילו לא מודעת למה שגורמת בצורה זו לצופיה.
מבטה תמים כשל ילדה קטנה,
בייחוד כשנוגעת באקרעי ליד איבר מינה.
פושטת את המכנסון הצמוד,
ונותרת עם תחתון תחרה הדוק,
בנקל ניתן לראות דרכו את איברה,
וכאילו במבטי הבוחן כלל לא מבחינה.
ממשיכה לפשק את רגליה בקלילות,
ושפתיה הקטנות מבצבצות משולי התחתון בבישנות.
מסירה גם את חולצתה,
וממשיכה לרקוד למולי כמעט עירומה.
הקוקו מצליף בריקוד בחזה החשוף,
מדמיין את הכאב שזוכה בכח פעם מהגומייה שאוגדת את השיער האסוף.
ליבי פועם בחוזקה,
ואיברי הזקור קופץ כנגדה.
מנצל את העובדה שהיא מפנה לי את גבה,
ומנתר לעברה וניצב לידה.
המוסיקה ממשיכה להתנגן בחוזקה,
עת שאוחז בגרונה ואותה מרתק לריצפה.
היא מנסה להתנגד ולהימלט מאחיזתי,
כשבנתיים עם היד השניה נותן דרור לאיברי.
קורע מעליה את תחתון התחרה,
ולקול מחאותיה בועל את איברה.
גופה צר עד מאוד ואני מתקשה להחדיר את האיבר,
אך לא מוותר לה ולמרות תחנוניה נחוש בדבר.
בועל אותה בחוזקה,
מטלטל את שדיה בכל חדירה.
בהתחלה עוד ניסתה להדוף אותי מעליה,
אך עם הזמן הבינה כי לעשות זאת - אין בידיה.
בוכה כילדה קטנה,
עת שנבעלת בפראות בדירתה.
לאחר שבא אל פורקני ומשחרר זרע על ביטנה,
אותו מורח בחיוך רחב על כל גופה.
אוסף אותה אלי ומאמץ אל ליבי,
ומאיברה ממשיך לטפטף כח העת - זרעי.
כל גופה לח ורטוב,
מזיעה, זרע ודמעות שזלגו שוב.
נפרדים לא לפני שחולקים חוויות,
מחוייכים ושמחים מהתוצאות.
הן סשן שכזה תכננו זה מכבר,
ועתה נותר הוא נחלת העבר.
רעיונות מטורפים נוספים ביננו כבר נרקמו,
מי יתן, ומתי שהוא בפועל - ...גם (אולי) יתממשו!!!