...הוצא מהקשרו...

היום הוא יום הושענא-רבא,

על חשיבות יום זה ארחיב אולי את הדיבור להבא.

אך דווקא רציתי הפעם להזכיר ולכתוב,

על מנהג היום שיש בו כדי לכאוב.

שכן נהוג במהלך התפילה,

לחבוט בעזרת 5 ענפי ערבה.

ובמקום שמחשבתי תהיה נקיה ותעסוק רק בתפילה,

נדדה היא למחוזותינו ולסטיותינו במהרה.

כך שמדמיין את כל המתפללים,

עם ערבות בידהם מתקבצים.

לחדר בו יושבות נשלטות רבות על הריצפה,

וכל אחד בתורו בוחר לו נערה או אישה.

כשהן מושפלות מבט מובלות כל אחת לקרן זווית בתורה,

ולפי הנחיה - נשכבת על ביטנה כשהיא מבגדיה חשופה.

ואז... באדיקות תוך מלמול מזמורי תפילה,

חובטים בהן עם הערבות בחוזקה.

צעקותיהן הרמות מתערבבות בקולות הרינה,

ובכך מזדכות הן מחטאיהן ומבקשות מחילה.

מס' החבטות הפעם רב מהנדרש בתפילת החג,

אך יש לזכור כי זה רק מנהג.

וכך חובטים בהן עד שכל העלים מהערבות נושרים,

ובידי המתפללים רק ענפים חשופים נותרים.

אותם משליכים על הנשים השרועות,

שמכאב על הרצפה כעת מתפתלות.

יש מבינהם שמבחינה דתית יותר אדוקים,

וחובטים בהן גם עם סט ארבעת המינים.

כל מתפלל לפי מנהגו וראות עיניו,

חובט באכזריות ובחוזק ידיו.

מותירים אותן שמה חבולות בין עלי וענפי הערבות,

ואל חדר התפילה המרכזי שבים בכדי להמשיך את התפילות.

אז אולי זה התערבב לי קצת עם מנהג הכפרות,

אך מה שחשוב זה ש...נזכה כולנו - לשנה טובה ולבשורות טובות!