ממתינה ליד דלתך ומובילה אותי למקומי,
לאחר שמתישב מניחה את כוסי בידי.
מציעה עוגיות מעשה ידייל ונותרת לעמוד מולי,
משפילה את מבטך - נזהרת לא להביט לעברי.
לוגם מהקפה ובוחן את גופך,
הנתון בחלוק סאטן כשחגורה הקשורה ברישול מהדקת אותו למותנך.
המחשוף הנדיב מתקשה להסתיר את שדייך הגדולים,
הרוטטים בכל תזוזה - קופצנים ועצבניים.
על השולחן פזורים מס' אביזרים,
והונחו שם בתקווה שאעשה בהם שימוש שלהם נועדים.
אינך מוציאה שום הגה גם כאשר מורה לך להתקרב,
בייחוד כשפורם את חגורת החלוק אין לך יכולת לסרב.
ידייך נותרו מאחורי גבך,
כשאת כנפי החלוק מסיט מגופך.
החלוק נופל למרגלותייך,
ואת מתגלה מולי במערומייך.
שפתייך הגסות בין רגלייך בולטות,
מגולחות למשעי לשימודי מוכנות.
שדייך הכבדים נפולים ומזמינים,
למגע, יניקה והמשך טיפול מתאים.
מכסה את עינייך היפות בכיסוי שחור,
וחוכך בדעתי מה מהאביזרים אבחר להצליף בך מאחור.
אלו תופסנים יעטרו את הפיטמות,
מתגעגע לקולות הכאב שפולטת בזמן המלקות.
החבל כבר קשור חזק לאיברים השונים,
מבליט שפתיים עת עובר בתווך בשל רגלייך הפשוקות לצדדים.
המשקולות הרבות מטה משתלשלות,
והשרשראות בכל תזוזה שלך מקרקשות.
כמה אוהב אותך ככה דוממת וכנועה,
צעצוע מקסים ומתנה נפלאה,
לאחר שבא על סיפוקי אוסף אותך אלי בחוזקה,
מחבק ומלטף כל צלקת שציירתי עגופך ולא חשוב כיצד נוצרה.
מלטף את הסימנים שהותרתי על גבך וישבנך,
וכמובן את אלו שמעטרים את שדייך סביב פיטמתך.
את השפתיים הדואבות מהלחץ בו היו נתונים,
ולמרות הכאב נותרו לחים ואטובים.
מחבק ומנשק כשדמעות זולגות על לחייך.
והזרע שפלטתי עוד נותר סביב שפתייך.
מבטיח לך לשוב בקרוב מאוד אלייך,
ואת אצבעות ידי דוחף עמוק בין רגלייך.
מניח לל להריח את מיצייך על ידי,
ומלקק את אצבעותי בלשוני.
כך יוצא כאת מלווה אותי במבטך,
ומדירתך החוצה לריכבי משתרך.