קר לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל הזמן רק קר לי!
אין לי בגדים חמים, מעולם לא הייתי צריכה בגדים חמים, הזעתי גם בחורף
מקסימום היה לי שרוולון מתחת לחולצה קצרה!
אני רועדת בעצמות!
אני חוששת שאני אנמית..
אבא שלי אנמי
טוב היתה היום שקילה
השלתי עוד 800 גרם
חגגו לי בקבוצה את הירידה של ה-20 קילו
חגגתי אח"כ הלכתי להליכה של שעה וחצי
אני עד עכשיו מנסה להתקלח אבל לא מוגלת לפשוט בגדים, קר לי בעצמות
מחר אני אעשה מכונות בפארק עם חבר טוב
וזהו..
ירדתי השבוע 800 גרם
משקל חדש: 91.8
משקל התחלתי: 112.1
השלתי עד עכשיו 20.3 !!!
נותרו לי עוד 23.8 להוריד
התחלתי מ-44.1 להוריד אז כיום אני כבר אופטימית :)
עוד חודש יומולדת
אני רוצה להגיד לכם שאני יורדת במשקל אבל לא באמת רואה את זה
אני מיליון שנה מודדת בגדים ובכל אחד מהם מרגישה עדיין שמנה
לפני כן פשוט הייתי גדולה, בגוש אחד אז זה לא היה עיניין של פרופורציות ואיך אני נראת באיזה בגד, הכל פשוט היה מונח עלי אותו דבר
עכשיו יש טליה ויש צוואר וצריך להתייחס לחיטובים של כל דבר והנה אני צריכה לקבל מחזור השבוע ואני כולי מרגישה נפוחה
כבחורה גדולה פשוט הייתי בגודל גדול ולא היתה נפיחות או חוסר נפיחות
הכל עובד עכשיו אחרת :(
אפילו האוכל מרגיש שונה בבטן
התרגלתי לאכול מזונות על, מזונות עשירים בסיבים ומינרלים ובדברים שמעשירים את הגוף שלי
והיה יום שעשיתי לעצמי סושי טיבעוני, כולה אצה אורז לבן וירקות
כל היום אח"כ כאבה לי הבטן
עושה לי רע בגוף פחמימה לבנה
אין בה סיבים תזונתיים שיעזרו לזה להתעכל..
מרגישה כמו תינוקת
הכל כואב, מציק, קר, לא מבינה מה קורה או איך דברים עובדים בגוף הזה..
לומדת ללכת אחרת, לנשום אחרת, לישון אפילו השתנתה לי התנוחה!
כאילו עברתי דירה לגוף אחר חדש ועכשיו אני לומדת הכל מחדש
למי שלא עבר תהליך כזה זה נשמע מוגזם, אני בטוחה, גם אני הייתי קוראת את זה לפני כן ואומרת שזה מוגזם ובלי פרופורציה
אבל מי שיצא לו לעבור שינוי דרסטי.. אז קודם כל -כל הכבוד! אתם אנשים אמיצים וחזקים ודבר שני הוא מבין בדיוק על מה אני מדברת
כבר יצא לי לחשוב על לזרוק הכל, זה לגמרי מפתה.
לרדת 20 קילו כבר קרה לי כמה פעמים בעבר
הבעיה היא שכל פעם כשאני מגיעה ל-20 קילו האלה משהו קורה שמערער אותי ואז הכל מפסיק וכל הבלאגן מתחיל וכמה שנים אח"כ הכל מתחיל מחדש.
הפעם עשיתי כמעט הכל שונה מפעמים אחרות במטרה שהפעם באמת יקרה השינוי הזה
שזה יחזיק, שזה יהיה חלק בלתי נפרד ממני.
כבר בשבועות האחרונים אני מנסה טיפה לשחרר מהנקודות שאני תמיד רושמת, בודקת אם הגוף שלי מרגיש כבר לבד מה נכון לו ומה לא
בודקת אם זה באמת הצליח לי וזאת כבר דרך חיים
הרי אי אפשר לספור נקודות לנצח ואני גם לא רוצה
נקודות זה אחלה כלי לאכלנים כפייתיים ולבולמים שלא יודעים להרגיש את הגבולות הטיבעיים שקיימים בתוכם.
כל החיים אמרתי שגם אם אני אהיה אנורקסית אני לעולם אשאר שמנה כי שמנה זה בראש
כיום אני חושבת שאני במקום אחר, מקום עם יותר נחת אולי
כיום אני חושבת שאוכל הוא יפה ומרגש והוא מקור לחיוך.. אבל הוא לא חייב להיות שלי
זה כמו כשאת רוצה מישהו ואת מחזיקה אותו צמוד אליך כדי שלא יגנבו לך אותו או שהוא לא יברח
אבל כשאת באמת אוהבת אז כבר אין לך את הפחד הזה, את משחררת, מביטה עליו לידך ומחייכת
וזה בסדר לשחרר..
טוב השתחררתי פה יותר מידי אני רואה ואני לא נוהגת להתחרט על מילים שיוצאות ממני בתום לב אז אני משאירה ולא מוחקת
גם זה צד שלי אני מניחה.
שבוע מדהים לכולם! }}}{{{
