תחת השמש

פגשתי הבוקר אדם מן העבר. הוא ידע מה הכפתורים הנכונים ללחוץ עליהם כדי להפעיל אותי. ואני כל חיי, מנסה להתחמק מאנשים שיודעים להפעיל נשמות צלולות. 

לא דיברנו יותר מדי, הייתי מופתעת מהמפגש הזה לאור יום, עם מסיכות על הפנים, לקח לי רגע להבין שזה הוא, זה אשכרה הוא. בראש שלי היה תסריט אחר ודמיוני לפגישה הזו, לא ככה.

*

הוא עשה פעולה אחת שהחזירה אותי לרגע מתוק מן העבר. 

אסף את שיערי הארוך שהיה מונח ומסובך בתוך השרשרת ובין משפקי השמש, סידר, העביר ליטוף עדין ואגבי על גבי. 

אני אוהבת שדואגים לי ככה. הרבה מאד זמן עבר מאז שדאגו לי ככה, בדיוק. הרגשתי לרגע כמו הילדה שאני תמיד, אני תמיד ילדה בנוסף לשאר הדברים שבאים עם השנים. 

נזכרתי בכל הפעמים שהיה מסרק את שיערי אחרי מקלחת. עם הרבה רוך, סבלנות. 

תשומת לב.