מיומנה של זונה מתחילה

אני נכנסת לכאן, לכתוב.
ברמה הכי בסיסית ופשוטה של המילה.

לכתוב מה שעובר עליי תוך כדי הטירוף הזה.
כן, לנסות להוציא תואר ולעסוק בזנות מבלי שיידעו, שיזהו אותי.

אתם חושבים שזה לא אמיתי? זכותכם.

אז ככה זה עובד באמת:
עשירון עליון חברים - לא אוהב ולא מלכלך ידיים.
רוב האנשים בגלל הסטטוס החברתי שלהם גם לא רוצים שזה ייצא החוצה.

יש להם כסף, הרבה ממנו. אז מה עושים ?
יש אנשים, הם אלו שמקשרים. הם כמו מין חברה (לא באמת, כי זה לא חוקי).
הם אלו שמקשרים בין הזונות לעשירים.

הם בוחנים ובודקים כל אחת לפני שהיא נכנסת בקפידה רבה.
דיסקרטיות זה שם המשחק. אלו אנשים שאי אפשר לשחק איתם.
לא מתעסקים איתם.

זו לא זנות של צומת.
לא מרוויחים פרוטות.
לא מפקידים את הכסף בבנק - אי אפשר.
יש דרכים אחרות - מפאת דיסקרטיות לא אפרט.

אתם חושבים שזה שקר - שיבושם לכם.

אני באמת מסתכלת על זה ברצינות ולא מזלזלת במה שעברתי.

לשמוע את איך שהם מדברים.
הסרסור והשותף שלו,
הם סוחרים בנשים.
זיונים כבר לא מעניינים אותם.

כשנכנסים לזה,
אין לך כלום מלבד האמון בסרסור שלך.
וכן, ככה הוא מבקש שיפנו אליו.
הוא אומר לי כל הזמן שאני מדברת יותר מדי
אני צריכה לסתום ולהיות זונה טובה.

זה מאוד משעשע איך אנשים בנאליים שאין להם שום מושג על החיים האלה
פתאום הופכים להיות מומחים בתגובות שלהם - כל אחד איינשטיין בתורו.

"הסיפור שלך תלוש מדי"
"הסיפור שלך נשמע לא אמין"
"זונות ממעמד גבוה לא מכנות עצמן כך"
וואו,
כולכם חיים בסרטים שראיתם.

אבל ממש.

כל זונה היא זונה.
כשהיא כותבת בבלוג היא אומרת על עצמה שהיא זונה.

אה, אולי אתם מתכוונים לזה כשנכנסים לבית של לקוח צריך להשתמש על עצמי במילה "כלבה"?

תעשו טובה לעצמכם ולי.
אם אין לכם משהו קונרקטי להגיד,
תשתקו ותנו לי לספר את החוויות שלי בשקט..