דרך

מפעפע בי הכעס בדיוק כשחשבתי שאני לא אכעס יותר
מטפס אותי מהקרביים ומתפשט בי
כדור קטן בבטן עמוק שגדל וגדל ומקבל צבע אדום

מבעד לערפל החרון הקולות שלכם חודרים אותי
אותך בטון המשעשע ואותה שמסבירה
ואני על הרצפה לרגליך
צמודה לרגל שלך הראש מונח עליך

הנשימות שלי מתקצרות
קשה לי אני זועמת
מרגישה את היד שלך שמרגיעה
והקול שלה שחופר לי בור בנשמה

אם רק הייתי יכולה הייתי מתנפלת עליה
על הזרה שמעיזה לחוות דעה
כולי דרוכה מחכה לפתח לזנק
ומרגישה את היד שלך שמרגיעה

אוספת אותי לתוכי הופכת מקשה אחת
הזעם שלי מקבל צבע והוא שחור
והיד שלך מלטפת לי את השיער
ואני כבר יודעת את שיקרה

והעין שהפכה לירוקה ננעצת בציור שעל השטיח
ואני רועדת בפנים רוצה להוכיח לה
והיד שלך עוצרת אותי

מרגישה את הנשימה שלך על האוזן שלי
לוחש לי
תנעימי לה
ואני בוכה את המליחות שלי לזו שלה