לפני 13 שנים. 24 במאי 2011 בשעה 20:37
R&B
לא לערבב את האורז בסיר הוא יותר טעים שרוף
וט' אומרת ניסים קורים כל הזמן
דרך
לפני 13 שנים. 23 במאי 2011 בשעה 19:32
מתחת לזרקור של המבט שלו קשה שם
מתחת לזרקור של ההבנה שלו בלתי אפשרי
להתקפל להמתח ועוד קצת
ואיפה הצללים שמגינים?
אני רואה אותם על הקירות כי רק שם הם נמצאים
והחדר מואר באור יחיד מכוון היטב
תאורה שמחליפה צבעים
אדום של כאב
וכחול של החרמנות
וירוק של קנאה
והצללים השחורים אפורים מרקדים להם בעליזות
והוא מכוון את התאורה היטב כל פעם מאיר חלק אחר
גם כשאני בורחת לאפלה הזאת הוא בתנועה אחת קטנה מדויקת הופך אותה בהירה
ולי לא נותר אלא להסתכל במראה
לפני 13 שנים. 11 במאי 2011 בשעה 9:22
בת כמה ומהיכן ?
יש תמונה?
גברים יקרים, אם אני לאקונית כנראה שאתם לא עושים לי את זה.
יש כאן מעטים אבל מרתקים,מקוריים, שנונים וחדי לשון. אותם אני מחפשת.
את אלו שמעיזים להתנהל אחרת.
כל השאר - אתם משעממים אותי .
לפני 13 שנים. 8 במאי 2011 בשעה 11:17
עוצמת עיניים בעוד המילים שלו הולמות בי
הן מספרות לי אותי אותו
הן מספרות לי סיפור של השפלה
ואני מנסה להדחיק להתעלם להעלם
והקול שלו רגוע שקט ממשיך לצקת בי
לאט בנועם ולא נעים לי
והמילים שלו שחודרות אותי מפלסות להן דרך
למודע שלי ואני עוצמת עיניים חזק
אני לא זזה לא מסוגלת אני לפותה בכבלי הבושה
והקול שלו מגוון עולה יורד בעיקר לוחש
לוחש לי סיפורי אלף לילה ולילה
שחרזדה
הוא מצייר לי תמונה של חוסר אונים
ובמילה בודדה הוא הופך אותי זקוקה
ואני ? לא רוצה לשמוע לא רוצה לדעת
לא רוצה לזכור
והרגשות צפים ועולים ומטביעים אותי
בים של הכלה
והעיניים שעצומות חזק רק מגבירות את המילים
שנלחשות לי וגוף לגוף ואין רווח.
והרוח שנושבת מקררת רק מעט
את העור הלוהט
והוא מעלי ובתוכי ומאחורי
וההבנה בוקעת ממני לאט
ובשפתיים רועדות ומלוחות מהדמעות שזולגות
אני מחייכת קצת ועוד טיפה
השפתיים שלו קרובות לאוזן שלי בחושך הסמיך הזה
שאני עושה לעצמי
לפני 13 שנים. 7 במאי 2011 בשעה 21:27
מפעפע בי הכעס בדיוק כשחשבתי שאני לא אכעס יותר
מטפס אותי מהקרביים ומתפשט בי
כדור קטן בבטן עמוק שגדל וגדל ומקבל צבע אדום
מבעד לערפל החרון הקולות שלכם חודרים אותי
אותך בטון המשעשע ואותה שמסבירה
ואני על הרצפה לרגליך
צמודה לרגל שלך הראש מונח עליך
הנשימות שלי מתקצרות
קשה לי אני זועמת
מרגישה את היד שלך שמרגיעה
והקול שלה שחופר לי בור בנשמה
אם רק הייתי יכולה הייתי מתנפלת עליה
על הזרה שמעיזה לחוות דעה
כולי דרוכה מחכה לפתח לזנק
ומרגישה את היד שלך שמרגיעה
אוספת אותי לתוכי הופכת מקשה אחת
הזעם שלי מקבל צבע והוא שחור
והיד שלך מלטפת לי את השיער
ואני כבר יודעת את שיקרה
והעין שהפכה לירוקה ננעצת בציור שעל השטיח
ואני רועדת בפנים רוצה להוכיח לה
והיד שלך עוצרת אותי
מרגישה את הנשימה שלך על האוזן שלי
לוחש לי
תנעימי לה
ואני בוכה את המליחות שלי לזו שלה