מחשבות

ושוב אני ברכבת הרים... רגע אחד אני נוסק בתחושות שמימיות וברגע השני אני נוחת לקרקע המציאות והתסכול.

זה התחיל מהר וזה היה טוב... טוב מדי!!

ואז זה נגמר. 

זה היה מדהים אבל ככל שעבר הזמן גילינו את הפערים שעל חלקם היה קשה לגשר. 

זה נגמר כבר מזמן, נפרדנו בהבנה ובנשיקה אבל זה עדיין היה קשה. לא הייתי מסוגל לכתוב את זה.

זה השאיר אותי מתנדנד והדרך היחידה לשרוד היתה להתנתק מעצמי ולהשאיר ליום-יום לסחוף אותי בדאגותיו.

כשאתה מגיע לפסגה אתה פתאום מבין כמה מעט ראית למטה ותחושת ה'אין' רק גדלה.

לעולם אזכור את מה שהיה בינינו... זה חלק ממי שאני היום.