תמונות מצב

מחר יום,
אני בטח אמורה ללכת לישון או משהו,
המחשבות טסות לי בראש באוטוסטרדה.

אני כל הזמן חוזרת לתמונות ילדות שלי,
איך הייתי כשהייתי ילדה.

זה מצב בלתי אפשרי.

אני מנסה לצאת מזה ככה שמי שאני אוהבת לא יפגע.

אני מקווה שאני עושה את הדבר הנכון לפחות בשביל מישהו.

אומרים שדברים שנרכשו בכאב יש להם ערך רב יותר
אני מתחילה להבין את הכוונה.

מדברים שקראתי,
זו רק התחלה של דרך מאד ארוכה וכואבת.

אבל אני מאמינה בכוח שיש לנו
אני מאמינה שבסוף של זה,
מחכים לנו דברים טובים.

אולי אני נאיבית.
(יש שיגידו מטומטמת)

דפי.