לפני 9 שנים. 30 באוגוסט 2015 בשעה 17:32
ההתכווצות הזו בבטן לא נעלמה,
ואי אפשר להסביר איך חלום יכול להפוך למציאות,
הפרטים הם אחרים (תודה לאל) אבל ההרגשה היא אחת.
היא עצומה ומשתלטת,
היא כמעט ומכלה את כל מה שהיה עד עכשיו.
וכאילו ולא היה עד עכשיו,
המילים לא נמצאות
המקום הוא אחר והשפה, היא לא מתקבלת על הדעת,
רק התחושה הזו חזקה מכל דבר אחר.
בעבר, מילים הכההו אותה,
נשאו אותה הלאה
הקטינו את נוכחותה.
"להסתובב זה לא אומר להיות חופשי
יש שמים מעליי יש בתוכי שמים
מוכן הכל לא מפחד עד שארגיש
יש שמים בתוכי יש בתוכי שמיים ומעליי"
מוכן הכל. יש שמיים מעליי.
יש משהו כלכך נכון בביחד הזה.
דפי.