תמונות מצב

הכאב הזה, כל פעם מוכיח לי, מחזיר אותי למקום, מבהיר לי שאין אפשרות אחרת.

מה עובד בבדסמ? הקיצון.

הנקודות קיצון בין האכזריות, הכאב, ההשפלה,

לבין האהבה שבאה אחרי.

למה זה לא באמת עובד?

קחו חיה שבמשך שנים התעללו בה, תנו לה בית, חום, אהבה, ייקח לה המון זמן להפסיק לפחד, המון זמן להיפתח, המון זמן להתחיל להאמין.

עכשיו, בשנייה שהיא מרימה את הראש טיפה, תנו לה בעיטה,

החיה הזו לא תסמוך על אף אחד יותר לעולם.

זה לא אף אחד, זה תמיד אף אחד, זה פשוט ככה,

It is what it is

אני לא מטומטמת, בחיי שלא, ואולי לומר את זה רק מוכיח כמה מטומטמת שאני.

כולם עם כוונות ממש טובות, כולם רוצים לעזור, אף לא אחד מהם באמת מבין את עומק השריטה, למרות שהם אומרים שכן, למרות שאומרים שראו גרוע יותר.

המקום הבטוח היחיד, הוא כזה שאני נמצאת בו לבד,

הלבד הזה מכהה, משכיח, מנוון.

הלב שלי יוצא ראשון, תמיד, כולו, ואני רצה אחריו עם ערימה של תחבושות, מנסה לעטוף ולהדוף ובסוף מחזירה חזרה לקופסא, בחלקים.

עתיד ורוד רואים רק דרך עיניים אדומות,

אולי אני באמת צריכה להתחיל לעשן סמים, כי העיניים שלי אדומות לאללה כרגע ואני לא צופה אושר באופק.

דפי.