תמונות מצב

הדקות, שעות ולפעמים גם ימים ושבועות שהייתי יושבת ומחכה,

בכלל לא בסבלנות, לעיתים גם לא בשקט, למרות שממש השתדלתי,

כי כל "הפרעה" שכזו שלי, הייתה רק מאריכה את הזמן בו הייתי מחכה- או שלפחות כך זה היה נדמה לי.

מצופה ממני לחכות, אם אני בבית או שיש לי את האמצעי לתקשר, אני צריכה לחכות, אם קורה ולפרק זמן מסוים אני לא יכולה לתקשר, מצופה ממני להודיע, כמובן שלעדכן אם זה מתארך מהמתוכנן- וזה בכלל לא משנה אם זה ביקור בבונקר תת קרקעי ללא אמצעי תקשורת חיצוני, תמצאי דרך, תעדכני, ואז... תחכי.

מנגד, חוסר הידיעה היה בלתי נסבל, 100% שקיפות שלי, 0% שקיפות של הצד השני.

שולטים לא חייבים לך דין וחשבון, ותגידי תודה שגם את זה אמרתי לך.

קנאה,

איזה רגש מלוכלך, ויותר ממלוכלך הוא מלכלך.

כן וגם,

איזה רגש עוטף וכמה אהבה ושייכות מגולמים בו.

***כל המחשבות האלה הן לא רצוניות, הן מציפות אותי כמו צונמי, אין לי אוויר ואני לא יודעת מה לעשות מלבד להקיא אותן כאן, זה אף פעם לא נגמר טוב כשמתחילים לגרד את השכבה העליונה, כמה עמוק שלא אחשוב שקברתי את זה, זה בדיוק נמצא מיקרומטר מתחת לפני השטח.

נראה ששום דבר לא מוציא ממני דברים טובים,

איך כתב לי מישהו כאן, יש בך הרבה שחור שצריך לעקור החוצה לפני שמשהו יוכל לגדול.

אם תגיד לי לסמוך עלייך, זה יהיה לי קשה ממש.

אם תתנהג כאילו אני סומכת עליך, תוכל לעשות כל מה שתרצה.

היה לי יום נוראי היום, לא הצלחתי להתרכז בשום דבר, הייתי עצבנית, הפלתי דברים, חלמתי דחופות, בכיתי לפרקים.

מה היה רע לי קודם?

דפי.