תמונות מצב

אני יודעת מה השתנה,

יודעת בדיוק למה דברים שקודם היו על השולחן, ירדו משם לצמיתות.

אלו היו השניות האלה,

השניות בהן ישבתי מולו,

חושפת את המקום הכי נורא שלי

והכל פתוח, מדמם וצורח מכאב

וגם האוויר שעומד חותך אותי כמו סכינים.

בשניות האלה הוא צחק,

הוא הסתכל עליי וצחק

ואז אמר: "אני לא יודע כמה מתוך הדבר הזה זה הצגה"

הצגה.

יש רק עוד בנאדם אחד בעולם שהעזתי להגיע איתו לשם

וחשבתי שאולי גם הוא מיוחד שכזה,

אבל הוא צחק, עליי.

ושם, שם אני כבר לא אוכל לסמוך עליו לעולם.

והמקום הזה הוא כל מה שיש לי לתת,

ואני לא אתן לו אותו פעם שניה.

דפי.