אתם *השולטים לעולם לא מקדישים זמן לחשוב על המשקעים,
כל שמעניין אתכם הוא איך מה שאני רוצה יקרה בדיוק איך ומתי שאני רוצה שזה יקרה.
היכן הבעיה?
אצלנו **הנשלטות, יש צורך בסיסי קיומי לרצות ועוד הרבה שריטות אחרות שבאות לידי ביטוי במחשבות כמו "אם אני לא עושה את זה הוא לא יאהב אותי יותר, הוא יעזוב אותי, אני לא מספיק טובה, לא מגיע לי ועוד ועוד ועוד..."
בהרבה מקרים, הריצוי הזה נותן לנו תוקף, כמו מעין חותמת אישור.
כיוון שיש לנו את הצורך הזה, אם ממש תתעקשו, אנחנו נעשה הרבה דברים שאנחנו לא שלמות איתם.
עכשיו,
הדברים האלה לא הופכים להיות פתאום בסדר מרגע שעשינו אותם, לא, הם חופרים, הם שוקעים, הם גורמים לנו להמון תהיות, חרטות, עצב, הרבה אחרי שאתם הולכים הביתה או כבר לא בתמונה.
איפה הגאון שיגיד,
אבל מעצם זה שעשית את מה שביקשו ממך, כלומר ריצית את האדון שלך, את מאושרת, גם אם זה לא משהו שרצית לעשות.
אתה אידיוט, GO AWAY
אז הרי לכם בקשה,
שימו את עצמכם במקומנו.
חס וחלילה, תתנסו בכל הדברים שאתם מבקשים מאיתנו לעשות, גם אם זה רק כתרגיל מחשבתי, תבינו את החסמים, הפחד והסלידה מהצד שלנו.
זה יעזור לכם ולנו, יעזור כי פתאום יפלו לכם אסימונים ודברים שלא חשבתם עליהם יצוצו, ייתכן ותחשבו על דרכים נכונות יותר להנגיש את הנושא וייתכן שאתם תבינו שיש דברים שלא כדאי לגעת בהם.
ויש דברים שגם אם בסוף נעשו בהסכמה, הם אונס וכפייה לכל דבר, בדיוק מהסיבות שכתבתי למעלה.
*כל מי שהרים גבה באומרו "לא, אצלי זה לא ככה, אני לא ככה" בסדר, אתה היוצא דופן.
**כל מי שהרימה גבה באומרה "לא, אצלי זה לא ככה, אני לא ככה" בסדר, את היוצאת דופן.
דפי.
p.s
There's more than one way to catch a rabbit
(רק כי הביטוי המקורי עם החתול גורם לי לחלחלה)