תמונות מצב

פחות דרמה.

כך תהיה 2019.

ככה החלטתי.

זה אולי נשמע לכם אחרת, אבל השיר הזה הוא בדיוק זה.

השיר הזה עבורי הוא התחלה של השלמה.

לשם אני אגיע.

כמו בכל דבר שאני עושה,

קודם מבינים לאן רוצים להגיע, מה המטרה וגוזרים אחורה את הצעדים והדרך הקצרה והאפקטיבית ביותר.

ההחלטה הזו התבהרה לי כבר בסוף 2018,

אז אולי זו לא החלטה של השנה החדשה,

אבל 2019 בהחלט תמשיך את הדרך.

נפל לי אסימון.

אני משאירה רושם על אנשים.

מישהו תיאר לי את זה פעם כך:

את כמו שמש, כשאת נמצאת, הכל חי ונושם ופועם, דברים גדלים ויש חיוניות, את מביאה חום.

כשאת הולכת, זה כאילו שאת לוקחת איתך את הצבע.

עכשיו, אני לא עפה על עצמי,

כי זו ראיה מאד צרה ודי דפוקה,

היא מתעלמת מכל מה שלא בסדר,

אבל כן, אני יכולה להבין מאיפה זה בא.

אני עושה המון וכל הזמן,

דברים שנמצאים לאנשים בחלומות,

או ברשימת החלטות לשנה החדשה, שהם אף פעם לא עושים,

אני בתזוזה מתמדת,

זה קוסם לאנשים,

הם רואים בזה כוח,

הם רואים בזה יכולת.

הם בתכלס לא רואים כלום,

הם מקבלים את הכאן ועכשיו,

הם לא רואים את הדרך שהביאה לכאן ועכשיו,

את הדרך שעוד יש לעשות.

אני כל הזמן בציפייה,

מחכה לגלות שיש לי איזו מחלה סופנית,

שכל רגע זה עומד להיגמר.

המוות מפחיד אותי,

פחד מוות.

איפה השמש שלי?

דפי.

כבר לא ילדה

אבל מצאה עצמה שבגילה

השיעור עוד לא גמור

ובטח שבוכה

אחרי כל מה שכבר עברה

זה ברור הכל סגור

ואין לה גבר בלילה

ואין לה, ודווקא קר לה

עוצרת רגע לחשוב

אם כל אחד יכול

ככה לגדול

בתוך ארון

את ילדותה הרחוקה עברה

וברור, לצאת אסור

היה לה לדקה

וכמה שהיכו אותה

בקיצור, זה לב שבור

ואין לה...

ואת יודעת, כשכואב לך

זה כל כך כל כך שקוף

אבל את לא מבינה

זאת מלחמה שקטה

להשתתף והמנצח לא חשוב

השאלות לא נגמרות

ורק הזמן ידע לפצות ולשנות

לא תמיד אפשר

אך יש עוד בוקר יש מחר

לגלות להשתנות