לפני 16 שנים. 4 בפברואר 2008 בשעה 9:20
במיוחד אותך. לא רוצה לראות את המבט הזה יותר בחיים.
ראעבק, עכשיו זה הזמן לעודד.
wicked fairy
נפתח הספר, נפתח הלב,בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 16 שנים. 3 בפברואר 2008 בשעה 12:10
רק עוטף.
שם, רחוק מהעין, תחת כיפת השמיים אתה עומד.
מפוחד, מביט בי עם המשקפיים שלך, תוהה, מבקש עוד הדרכה, עוד הוראות, עוד הובלה.
אני אוהב אותך, מאוד. היית כאח קטן ותמיד תהיה.
ידי ארוכה אך דרכך נפתחה כבר. הובלתי אותך אל הדלת תורך לצעוד.
תזכור את שאמרתי לך בים; cross that river, nothing is stoping you but yourself.
ואני תמיד אהיה שם, בשקט, מסתכל מהצד, גאה בך.
לפני 16 שנים. 2 בפברואר 2008 בשעה 18:02
כוס אמק, אני הופך לכוסית בת 16, כל הזמן רוצה שילטפו אותי.
אני במחזור או משו? רב אעבק!
לפני 16 שנים. 2 בפברואר 2008 בשעה 12:04
הפליי פארטי אתמול היה מורכב בשבילי.
התלתי סשן וכבר על התחלתו היה לי פלאש בק אינטנסיבי לרגע ההוא, שכל כך כואב. עצרתי הכל. לא הייתי מסוגל. לא ביקשתי הבנה, וויתרתי על זה כבר מזמן, פשוט רציתי שקט ומגע מלטף ועדין שמזכיר לי שאוהבים אותי ואני לא ביזבוז חמצן בעולם הזה. לא קל להמשיך לחיות במקום שבו אני מרגיש שאני לא מספיק. אף פעם לא מספיק.
לא מספיק יפה, לא מספיק מעניין, לא מספיק מוכשר, לא מספיק חכם, לא מספיק טוב, לא מספיק. פשוט לא מספיק.
ראיתי אתמול תוכנית שבמהלכה אחת הדמויות נמצאת בדיוק במצב שלי, דמות אחרת בה היא מאוהבת שאלה אותה האם זה מפסיק מתישהו והדמות ענתה ש;" it never really goes away, you just have to learn to deal with it". זה מה שאני עושה עכשיו. מנסה להתמודד עם זה. סליחה, טעות תיקון, להמשיך להתמודד עם זה.
הליטוף הגיע בסופו של דבר ממקום לא צפוי במיוחד, מסוויטסלייב, שהייתה שם במע המרפא שלה. כל מה שהייתי צריך זה ליטוף קטן וזה עזר לי לראות שיש משהו במה שאחרים רואים. גם אם אני לא מאמין בזה. תודה לך על זה.
הגעתי לבית מותש בסביבות שלוש וחצי אחרי יום ארוך והמיטה זעקה לשמי, חלמתי חלום שהוא בין סיוט לחלום. אני עוד לא בטוח. וזה יבר עליך, ראיתי אותך ואת המספר והשכונה והכל. אני עוד לא יודע בדיוק מה זה אומר. אבל זה מזכיר לי את החלום שבו התאבדתי. it feels so vivid it aches.
פניתי אליה אתמול בלילה, סיגריה ביד, בקושי לובש משהו, מסתכל אל תוך השמיים הגדולים והשחורים. היא אמרה לי שהכל יהיה בסדר ושאני אפסיק לדאוג כל הזמן. ואז היא שלחה לי שתיי נשים חכמות בלילה שעזרו לי להבין כמה דברים.
לפני 16 שנים. 1 בפברואר 2008 בשעה 11:49
שאני עקרת הבית המושלמת, או לחילופין הבעל המושלם.
האמת? אני מודע לעובדה המצערת {handfasting איתי לא יהיה קל כמו שזה נשמע} אבל אני חושב שיש משהו מאוד לא בסדר בעצם העובדה שאני חושב להכין עוגיות חמאה למפגש שאני הולך אליו היום. פאקינג עוגיות חמאה! אני כוסית בת 16!
HELP ME!
לפני 16 שנים. 1 בפברואר 2008 בשעה 10:27
אתה רואה את מה שקיוות למצוא?
את מה שנטוע בי שנים?
לא?
חבל.
אולי זה בגלל שאני לא רוצה?
עכשיו תסתובב, עבודות הבית מתחילות.
לפני 16 שנים. 31 בינואר 2008 בשעה 14:26
למצוא עבד בית זה לא קל.
במיוחד לא עם הדרישות שלי.
מתי ימצא העבד המתאים?! עזרו נא רבותיי וגבירותיי העבד חייב להימצא!
לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 17:43
ולא עשיתי כלום היום!
דין וגור? לא עבדתי עליהם עדיין
המיני פרוייקט שקיבלתי לעשות? הורדתי תמונה אחת! אחת! איזה עלוב זה.
הסיפור החדש? גם עליו לא עבדתי- למרות שאני יודע את העלילה בתכלס.
למען השם! החורף הזה מאיט אותי! והמון דברים עוברים לי בראש.
חבר העלה את ההצעה של לעשות משהו שמרגיש לי אסור. אוף שונא להיות בעל לב טוב 😒 זה מסדר לי את הקארמה והורס לי את החיים.
לפני 16 שנים. 30 בינואר 2008 בשעה 10:25
האם משרת של משרת נאמן גם לאדוניו של אותו משרת אשר הוא משרת? או רק את האדם עצמו אשר הוא משרת?
תהייה.
מחשבות, תהיות וכ'ו נא להכניס בתור תגובה :)
לפני 16 שנים. 29 בינואר 2008 בשעה 11:09
סליחה?! אני?! רזה מדי? ממתי? איך? למה וכמה? וממתי את יקירתי הפכת להיות כזאת פולניה.
אז נכון, ילדת. אני מעריץ את הילד שלך הוא מקסים ומדהים, גאון קטן של דוד שלו 😄 אבל עדיין. את לא תהפכי את עצמך לפולניה ואני עוד רחוק מלהיות רזה מדי.
יש לי עד מספיק זמן לחטב ולעצב את הגוף הזה, אחרי הכל זה פרוייקט שאני עובד עליו כבר 20 שנה 😄
אגב, אולי אתם תהיו קצת פחות משוחדים; האם אני רזה מדי?