wicked fairy

עברתי לתל אביב.
השגתי עבודה.
עוד לא השגתי דירה, כרגע מתגורר אצל ידידה. {אם ידוע לכם על דירת חדר או על חדר בדירה במחיר סביר אנא הודיעו לי}.


הוא חולה מאוד. אני דואג לו בהיסטריה.

מעניין.
או מפחיד.
או שמא שניהם?

אני רואה סרט שמזכיר לי נשכחות.
ילד בן 16 עצוב, שמן, מתפשר, כואב, דיכאוני ואובדני שרק רוצה זוג ידיים שילטף אותו.

אני כבר לא אותו הילד, אני גם לא נער, אני באמת מאמין שאני גבר. גבר צעיר שיש לו עוד המון ללמוד. כבר לא עצוב, לא שמן, קצת מתפשר, קצת כואב אבל לא דיכאוני ואובדני. אני פשוט מתגעגע אליך, לעיניים, לידיים, לשפתיים, לכולך.

זה מצחיק. אני זוכר את עצמי, את הפוזיציה 4 שנים אחורה. הכל כל כך השתנה, זה מדהים. כל כך טוב יותר, מון יותר, נקי יותר, אני יותר. אני מחייך מאושר. כי אני רואה את עצמי עכשיו וישר נזכר בך מהסרט.

אתה כל כך טוב לי, אתה יודע את זה? חברות שלי רוצות להתחתן איתך מהסיפורים שלי. ואני צריך להתעלם מפרצופי הכלבלב שהן ממיטות עליי. זה קשה! במיוחד עם התחושה שאתה מעביר בי. שמתי לי שיש לך נטייה מיוחדת לאסוף את הפנים שלי בשתיי כפות ידייך כשאתה אומר לי משהו חשוב. זה כיף 😄 רואים לך את העיניים זזות בהתרגשות בדיוק לפני שהמבט מתחדד ותופס את העין ואז האנרגיה שפורצת ממך, אני נדהם ממנה כל פעם מחדש.


אתה כמו חורף. אתה החורף שלי.

להכיר מישהי כל כך דומה לי במקום הזה.

עוד וויקנית.
עוד בדסמית.
עוד מתחלפת.


היא הניחה את ראשי כשגררתי אותה לים {אני ש-ו-נ-א-ת חול. אני לא מתקרבת לחול!}. לקחתי אותה למזח, חתולים ביקרו אותנו, גם הרוח וגברים שחשבנו שאני זיון ראוי {עוד בחושך! אתם לא רואים שאני עסוק פה גאד דאמנ איט!?}. אחר כך פתחתי לה בקלפים שסיפרו לה את מה שאמרתי לה לעשות. שוב ושוב בצורות שונות. המעשה חייב להעשות, אין להתחמק. הם לוחשים, מלטפים בעדינות מעצבנת. אני מכיר את התחושה. זה לא כיף.


אנחנו חושבים על לפתוח coven לכלוב. זה יכול להיות מאוד מעניין. הצעות?

אתמול היה הליל הרומנטי בחיי. אני נשבע לכם. מדהים, מרגש, מרתק, כואב, מענג, נפלא. בדיוק כמוהו.
הוא מסיים מוקדם אירוע משפחתי {מי עושה בר מצווה שלושה ימים ברצף?!} ואוסף אותי מרוטשילד מאשים אותי בצחוק שהוא הגיע למינרווה במקום למקום לרוטשילד :).
מדברים, עוד ועוד. ומגיעים למעלית. הדלת נסגרת ואני תופס אותו ומנשק. אלוהים. כמעט גמרתי. חיכיתי כל כך הרבה לנשיקה הזו.
"חיכית לה המון זמן" הוא מלטף את ראשי מיד לאחר הנשיקה הארוכה כשאני מניח את מצחי על חזהו ומחבק חזק. לא מסוגל להוציא מילה, פשוט מניד את הראש כשדמעות של התרגשות עומדות לי בעיניים.
אחר כך, שכבר נכנסנו לבית הוא אומר לי שהוא התגעגע אלי שוב ושוב. אמר שוב את כל המילים הנכונות בהמשך כל הערב. שבו כמובן כיסינו הרבה מגופי בכאב ענוג כזה או אחר {הפרטים שמורים במערכת והתוצאות על כל הגוף} מכניס אותי לסאב ספייס מתמשך. בכיתי פעמיים במהלך הליל הזה מאושר.

"אתה חושב שיש פיצה פתוחה עכשיו?" אני שואל אותו.
"אתה רעב?" הוא שואל מופתע בהתחשב בעובדה שעוד לא ראה אותי אוכל יותר מביס.
"גם זה קורה לפעמים" אני מחייך אליו ובודק פיצריות, כשכולן סגורות {הפרוצות} הוא מחליט לפתוח לי פיסט קטן {לא כזה חרמניות קטנות!} ומוציא שלוש סלטים נקניקים וגבינת גאודה מדהימה.
"לא, לא, לא" אני אומר לו והוא מחליף את הסלטים. אני פורס לעצמי לחם שיפון ומכין כריכים קטנים עמוסים בכל טוב. אחר כך הוא רב איתי של מי המלפפון חמוץ יותר טוב, אני מתווכח ובסוף אנחנו משתווים.
אנחנו נשכבים על הספה בסלון מעשנים ומדברים הוא על הגב ואני בין הרגליים שלו עם הגב על הבטן ואז מתחלף ועל הבטן חובק אותי ומנשק לו את הפופיק. ואז את הגרון והשפתיים והוא פרץ לי גבול. גבול של כך רציתי לפרוץ.

באמצע פיספסתי ועשיתי משהו לא כראוי. אני מגיש את היד שלי. והוא מצליף בה עשר פעמים. אחר כך הוא מתקרב אלי ואני אומר לו שהוא יודע שזה לא מספיק. שצריך שלושים. הוא מסתכל לי לעיניים ואומר לי; "נכון, אבל מי אמר שאני לא רחום וטוב לב?" הוא אומר לי מזכיר לי את השיחה שניהלנו שעות מספר לפני ברכב.

"זה לא אני, זה אתה. אתה מוכן לזה כבר המון זמן" הוא מודיע לי מלטף את הגב שלי בעדינות מלאכית.
"מוכן למה?" אני שואל לא מבין.
"לכל מקום שאקח אותך" ואז אני נצמד אליו אפילו יותר ומחבק אותו בטוח שאני מוחץ אותו ומעיק עליו ואני שואל כדי לבדוק.
"נראה לך שאני סובל?" הוא מחייך ומגיש לי שכטה נוספת.
"לא" אני מחייך וצוחק אל אלוהים, הוא מסתכל אלי במבט לא מבין.
"פשוט, הגיע הזמן שאני אקבל את מה שמגיע לי" אני מסתכל לעיניים היפות שלו, שמורידות ומעלות אותי באותו מבט.
"שזה?".
"מישהו כמוך, יותר טוב, אתה" אני עונה ומניח את הראשי על החזה שלו ועוטף אותי עם רגליו.
וכך אנחנו ממשיכים לדבר עד שאנחנו נרדמים. עטופים אחד בשני.

בשש וחצי בבוקר אני מעיר אותו וסוחב אותו למיטה. אני רגיל ששנינו נכנסים ופשוט הולכים לישון אבל אתמול הוא אסף אותי אל תוכו וכך נרדמנו מיד. שלמות.


בבוקר, אני מסתובב ומחפש לי מגפיים בדיזינגוף מתאכזב שוב ושוב. עד שמצאתי חנות מדהימה כשהמוכרים מתאהבים בי {נו טוב, זה לא ממש חדש} ואני משיג זוג במגפיים בחמישים אחוז הנחה שעלו לי אחריה כ725 ₪. מגפי עור שחורים וגבוהים עד מתחת לברכיים, מדהימים! אני עכשיו יושב בבית הקפה הקבוע בתל אביב ופשוט נדהם מכל הטוב שמגיע אלי לאחרונה. כל כך מאושר. אגב, המנהלת בקפה אמרה לי שהיא תשמח אם אדבר איתה בקשר למשרה בתור טבח. אחחחחח, מי אמר נהדר ולא קיבל?

עוד מעט אלך לים ואשתלב עם האלוהות המוחלטת...

מתגעגע לחיים נורמלים.

כאלה שהיו לי בגילגולים הקודמים שלי.

איפה אני אז ואיפה עכשיו.

1. קיבלתי הצעה מפתה ביותר נוגע למעבר ועבודה בתל אביב. אני חושב באופן מאוד חיובי לכיוון.
2. עומד לי הזין כל הזמן! וזו לא החרמנות {זה טיבעי להיות חרמן כל הזמן?} זה לא גורם לחבר לקחת זכות פיקוד תמידית! החבר פשוט עומד! כל הזמן! מתרומם מסריח. *יריקה גברית*
3. קר לי. סתם רציתי שתדעו.
4. מצאתי את הסאונדטראק של אלי מקביל. אושר! לוונדה שפרד יש קול טוב מאוד.
5. מצאתי לי זונה פרטית. סוף סוף לקום למציצה. ויאמרו אמן.
6. הזמנתי שוט מדהים שאמור להגיע בקרוב. מקווה שהכל בסדר עם הבייבי שלי. אבא מודאג 😒
7.מערכת הבלוג המייצגת שמעה כי אושה ילדה אושון קטנטן העונה לשם פוקסי. המערכת המייצגת רוצה להגיד בזאת כי; כפרות! מזל טוב! כן ירבו!

מכירים את האנשים האלו שבלי מסגרת מתמוטטים? אני אחד מהם.
וכרגע אין לי מסגרת, שזה בעייתי משהו. אני חייב מסגרת. חייב.


טוב, עכשיו אני מפסיק להתלונן.

שום דבר לא מסתדר.

ויש לי מחשבות על לעבור לת"א. האמת? אני יכול לעשות את זה, אני מדבר על זה כל הזמן אבל לא עושה את זה. טיפשי משהו.

אני מחה שאמצא עבודה בקרוב בתל אביב ואז אעבור.

למישהו/י יש הצעה לחדר בתל אביב?

זה בגלל שאני באמת רוצה להחמיא.
פשוט אני דפוק בקטע הזה.

יש לי נטייה, אהמ, להיות קצת קרצייתי. אני בטוח ששמת לב ולכן אני מנסה להתרחק כמה שיותר ממך, קונפליקט רציני בהתחשב בעובדה שרוב היום אני חושב עליך ורוצה אותך לידי.

זה לא שאתה לא מדהים אותי, אתה כן. לחלוטין. אגב, רעיון בקבוק היין הלבן- גאוני! 😄

זה פשוט שאני מפחד שמרוב שאני אחמיא ואדבר ואתקשר ואסמס ואהיה שם באופן כללי אתה פשוט תברח. זו לא תהיה הפעם הראשונה שזה יקרה לי. ואני רוצה אותך, מאוד. קצת קשה להסביר במילים... זה נורא רגיש אצלי.

סעאמק.


האכזבה שחווית ממני קשה לי לאללה. זה למה אמרתי לך את מה שאמרתי היום בבוקר, כדי שתבין.

אני לא חושב שאני מסוגל כרגע ל71 הצלפות חינוך, לא על כף היד ולא עם החגורה. זה הורג אותי מבפנים. אתמול נלחמתי בעצמי בשביל לקבל את העונש הזה, עד כמה שיכולתי. לא הצלחתי לספור אחרי שלוש, אתה מבין? שלוש! אני? זה שעבר כאבים גדולים יותר מאלו.

כשיש עיניין רומנטי ואינטימי אמיתי ביני לבין השולט שמצליף בי משהו משתחרר וקשה לי להתעלם מהכאב. ההצלפות, הנשיכות וכ'ו; כולן הרבה יותר מוחשיות.

אני לא יודע איך לפצות אותך. אני לא יודע אם אני יכול בכלל. התחושה הזו, של לאכזב אותך, שוברת אותי מתוך תוכי.