לפני 16 שנים. 28 בינואר 2008 בשעה 17:21
אני אומנם קצת "עיוור" אבל אני עושה זאת בתחתוני קלווין קליין אמיתיים.
איך השגתי אותם? סיפור מצחיק ולא רלוונטי לעכשיו 😄
אבוד בשיק.
wicked fairy
נפתח הספר, נפתח הלב,בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 16 שנים. 28 בינואר 2008 בשעה 13:02
הכל מסתחרחר סביבי. אני מצוי בחוסר מנוחה מתמשך.
כוס אמק.
למישהו יש וודקה להורדה בשוטים?
לפני 16 שנים. 27 בינואר 2008 בשעה 13:35
אני מסתכל לך בעיניים ופתאום הן מכוסות תחת משקף. עוד יומיים יום ההולדת שלך וכל מה שאני מסוגל לחשוב זה רק איך אתה הולך ממני, הולך ולא חוזר. אף פעם.
כבר היה לנו את הדיון הזה בעבר, או יותר נכון; לי היה את הדיון הזה בעבר, ואין שום רצון לפשפש בתוך השממה הזו. זה מרגיש קצת כמו war zone בלתי פוסק. אני, אתה, אני, אתה, אתה, אתה, אתה.
ההשפלה הזו לא תורמת לי כלום. גם לא הכאב שאתה נוהג לזרוע ולטפח בי. כבר לא אכפת לי מה אחרים יגידו, זה לא רלוונטי. לעומת זאת, לך אכפת ואני רחוק מן הפיגורה שהיית רוצה לבן; נפשית ופיזית.
תסתכל בהן! תסתכל בעיניים הללו, חומות הגדולות עם הניצוץ שלא פוסק. תסתכל טוב- אתה רואה אותן? הן אני! ואני לא אפסיק לחלום. לא בגללך, לא בדרך שאתה קבעת כנכונה אלא בדרך שלי. שנכונה לי ואם היא נתקלת בשלך, צר לי אך אלו חיי והגיע הזמן שאחיה אותם. מלאים, מרגשים, מספקים. רחוק ממך.
אל תסתכל אלי יותר, איבדת את הזכות הזו.
כל מה שרציתי להגיד הוא שלום.
לפני 16 שנים. 27 בינואר 2008 בשעה 8:14
חבלים, איזרי עור שונים ומשונים, הצלפות, ספאנקים, שריטות.
היה, אממממ, מעניין?
אני חוש שמעניין, זו ההגדרה הכי נמוכה שאפשר לתת.
מינימליסטיות לשמה. שם טוב לסשן הזה, מינימליסטיות לשמה.
שירשור- נא לקנא, עכשיו! :)
לפני 16 שנים. 25 בינואר 2008 בשעה 20:30
הצפייה הורגת אותי.
זה לא פייר שאני מחכה כל כך הרבה זמן בשביל לראות אותך. כוסעאמק של הגרון החולני שהיה לי 😒
אני רוצה סקס! אני רוצה סשן! אני רוצה אותם אתמול!
לפני 16 שנים. 25 בינואר 2008 בשעה 16:29
סמן אותי
הפכני לשלך
בכל הצלפה
נשיקה
שריטה
ומשיכה
קום וקחני
להיות שלך
אך ורק שלך
קחני
רק קחני.
לפני 16 שנים. 24 בינואר 2008 בשעה 8:53
ובסוף הסשן הוא אמר מילים שבעיני מסמלות המון.
גרמת לי להיות פשוט מאושר.
אני לא צריך יותר מזה :)
לפני 16 שנים. 23 בינואר 2008 בשעה 13:02
נקודת מפנה.
מדהים.
קתרזיס.
בכיתי היום אצל הפסיכולוגית ורוקנתי חלק מאוד גדול ואימתני מלבי. בפעם הראשונה בחיי.
מאוד גאה בעצמי.
אוהב את עצמי.
לפני 16 שנים. 22 בינואר 2008 בשעה 23:08
וזה מפחיד. מכאיב.
ואני רוצה אותך פה כאן ועכשיו.
לפני 16 שנים. 22 בינואר 2008 בשעה 22:12
ופאק! הרזתי המון לאחרונה!
כאילו כמעט ואין במה לתפוס! זה נהדר! ומתחיל לי דפנישן נפלא של טונוס שרירים!
שמעו אני הופל להיות חמוד! איזה פנאן!