wicked fairy

יצרים.

יימח שמכם.

ואני עדיין חרמןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן, מה לעזאזל קורה ליייייייייייייי?

אני רואה אותך כותב לי. אני עונה ואנחנו מדברים, נכנסים לתוך שיחה בה אני חוזר אליך ואתה חוזר אליי.

אנחנו ממשיכים לדבר ויש בזה חלקים שאני לא אוהב וכן מפחד מהם {אני יודע שאני הרבה יותר מהם ולהם אין חשיבות, אבל עדיין, הפחד שהם יהיו יותר טובים} ואז יש אותך ואני נדהם למולך. אני לא במצב של הערצה עיוורת, ממש לא, אלא פשוט נדהם. ללא ביטול עצמי, שזה נפלא.

וזה מיוחד בשבילי, מאוד. במיוחד בשל העובדה שזה לא קרה הרבה. למעט מישהי אחת שאת שמה אין להזכיר. ועוד בגלל שאתה פה כאן ועכשיו אומר בעצמך כמה טוב לך איתי וכמה מיוחד אתה רואה בקשר ובי. מחמם את הלב, מאוד.


אה ,בקשר למחטים, נראה לי שנתחיל מ 400 ונעלה הלאה. מה? זה באמצע!

השוט בדרך, *מתקשר לצביקה*.

כשאנחנו חולים אנחנו לא אמורים להיות בדאון? מישהו יכול להסביר לי איך יכול לכאוב לי כל כך ושעדיין הזין שלי יעמוד והמוח שלי לא יפסיק לחשוב על סקס?

א נ י ר ו צ ה ס ק ס ! ! ! !



תביאו הגברים, אני חרמן!

לפני כמה שנים קניתי חולצה בצבע תכלת. אחרי מס' חודשים היא נחרכה בצורה עגולה ונקודתית {כנראה סיגריה או משהו} בדיוק איפה שהלב שלי ממוקם.

עד עכשיו חשבתי על החור הזה כסימן העבר שפגעו לי בלבד, שצרבו אותו, חכו, ירו וכ'ו.

היום, חולה בצורה לא הגיונית, הבנתי דבר פשוט; החור נמצא שם כי הלב שלי חם. הסימבוליקה נכונה, באמת יש משהו בלב שלי, אהבה וחום אין סופיים.

אני קייל ולי יש לב חם! {וגם מצח בוער, גרון דלקתי בצורה מפחידה וכאבי בטן}.

שמבינה אותי היטב ואנחנו מאוד קשורים אחת לשני.

והיא דיברה איתי על סוג הגברים שאני מושך לעצמי. ה"כמעט" מושלמים אני קורא להם.

הוא X,Y,B,C,A,D,S,F,R. באמת! "כל מה שבחורה צריכה" כמו שאומר המשפט. למעט היכולת שלהם לחיות במערכת זוגית, איתי או לא.

ואני תוהה בליבי, מה עוד אני צריך לעשות בכדי לשנות את כל ששיניתי? הרי חילצתי את עצמי ממצבים כל כך הרבה יותר קשים מזה והגעתי לאן שהגעתי היום; בחור צעיר, יפה, מתוק, מושך, מעניין, חכם, אינטיליגנטי ורגיש. בתכלס- הבעל המושלם. אז מה קורה בתוכי שגורם לכך שאני מושך אלי רק גברים שאני לא יכול לנהל איתם מערכת יחסים?

עצם העובדה שאני מפחד מזה שמישהו יכיר בי? אותי? את כל כולי? סביר להניח. אבל איך מנטרלים את זה? השאלה היא טיפשית בשל העובדה שאני יודע בדיוק איך לנטרל את זה אצל כל אדם אחר למעט עצמי. גאוני, לא?
טוב. בתכלס אני יודע איך להפסיק אבל מרגיש כאילו אין מספיק חוזק פנימי בפנים, למרות שאני יודע שאני משוייך בלי שום צל של ספק לקבוצת האנשים החזקים ביותר שראיתי/שמעתי/ידעתי עליהם.


בתקציר:
זה כואב לבד בפסגה, אבל זה עלול לכאוב יותר אם יהיה שם מישהו.

אתמול הייתי במסיבה, עברתי הצל]ות, יותר מדי ג'וינטים מאשר שאני מוכן להודות בהם ופרידה.


היה מעניין.

מאוד.

הידעתם? יש לי סף כאב יחסית גבוה.

ענני נוצות לאורך כל האופק. הרוח החזקה משתקת אותי, אני לא מרגיש אותה פיזית, סגור בתוך החדר שלי אבל אני מרגיש אותה מבפנים.

משהו הולך לקרות אני לא יודע אם זה טוב או רע.


שלשום מטאטא נפל. זה אומר שמישהו יגיע וזה לא אומר בהכרח מישהו או משהו טוב.


השקט, האשמה, הפחד, האהבה, השונות, המדהים. כולם בתוכי עכשיו. נעים בגלים הפנימיים של נשמתי, יוצאים וחוזרים כשנכון, ולפעמים גם כשלא.



מישהו אמר לי אתמול שהוא חושב שאני מדהים, מיוחד ונדיר. אני יודע שהוא צודק אבל לא מוכן להודות בזה בפני עצמי. עוד לא מרגיש מדהים. רק מיוחד ונדיר. מדהים בדרך; "תן לי עוד כמה שנים".

וממשיך בקפה שהכין לי כשאני מנסה באופן נואש להתעורר ולא מצליח.
אחר כך, בנשיקה מול המכוניות שלנו.
ונגמר בארוחת צהריים בה אני טורף קארפצ'יו בלסמי ופרמז'נו בפחות משלושים שניות והוא בוהה בי בשעשוע וחותך עוד פיסה מן הפילה שלו.



חלומות הזויים יש לי, או שמא חזיונות? להבדיל כבר איני יודע.

למישהי יש רחם פנוי?

למה כואבת? כי הגרון שלי החליט באופן רישמי להתנקם בי.
ואני חרמן, כך שזה מכאיב במקומות אחרים.

אבל למעט העובדות הנ"ל אני מרגיש נפלא :)