לפני 18 שנים. 4 בינואר 2006 בשעה 21:02
בא לי לכתוב עליה,
בא לי לכתוב עליו,
בא לי לכתוב עליי,
אבל אין לי את הכוח או הזמן.
wicked fairy
נפתח הספר, נפתח הלב,בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 18 שנים. 4 בינואר 2006 בשעה 21:02
בא לי לכתוב עליה,
בא לי לכתוב עליו,
בא לי לכתוב עליי,
אבל אין לי את הכוח או הזמן.
לפני 18 שנים. 3 בינואר 2006 בשעה 22:07
אני ריאליסט
אני רגיש
אני חכם
אני ידען
אני מנייאק
אני חסר אחריות
אני קפדן
אני עצלן
אני אמיץ
אני מדבר, הרבה
אני מביט
אני חוקר
אני נוקשה
אני רך
אני אלוהי
אני ארצי
אני ילדותי
אני בוגר
אני קולט מהר
אני חברותי
אני סקרן
אני אוהב
אני אהוב
אני שנוא
אני חרמן
אני אופטימי
אני דיכאוני
אני חייכני
אני שמח
אני פורח
אני לא מסודר כשזה קשור אליי
אני מסודר בכל דבר אחר
אני רגוע, לפעמים
אני אנרגטי
אני מטורף
אני שרוט, אחרי הכל חבר של קלייר
אני שאפתן, מאוד
אני דיווה
אני בוץ'
אני גבר
אני אישה
אני ביקורתי
אני מתחשב
אני פתוח
אני גמיש
אני כריזמתי
אני מפונק
אני מפנק
אני חרוץ
אני ספונטני, רק שזה על פי תוכניות
אני שנון
אני אובייקטיבי
אני סובייקטיבי
אני שדון
אני מלאך
אני פיון
אני רומנטי
אני חמוד
אני נחמד
אני שחקן
אני רקדן
אני אופה
אני יפה
אני מתוק
אני ילד
אני בהמה
אני פסל
אני צייר
אני מחשביסט
אני מכור טלביזיה
אני משורר
אני כותב
אני יושב
אני שוכב
אני עומד
אני נושם
אני רואה
אני בוחן
אני מרושע
אני מגעיל
אני מדהים
אני מרטיט
אני נושך
אני ננשך
אני בולע
אני בלוע
אני עבד
אני אדון
אני סגול
אני כחול
אני ירוק
אני ורוד
אני כתום
אני אדום
אני צהוב
אני ל-א אוהב ספורט
אני עקשן
אני קטן
אני גדול
אני משעשע
אני מעציב
אני נהדר
אני מכאיב
אני תופס
אני תפוס
אני מתפתח
אני חזק
אני חלש
אני ממושמע
אני מרדן
אני כלוא
אני סגור
אני פוחד, בעיקר מעצמי
אני אכפתי
אני הכל
אני כלום
לפני 18 שנים. 2 בינואר 2006 בשעה 12:57
ושקט בין עיניי
הכל עצר עכשיו
חלף, כאילו מזמן
ושקט בין עיניי
ומילה רוצה לצאת
מפה שכולו רועד
כולו פוחד, כולו שוקט
ומילה שרוצה לצאת
וקול קורא בחשכה
"בוא, בוא עכשיו"
גוף שזז, ויד נמתחת
וקול קורא בחשכה
ואני ישוב באמצע יער
מביט לעבר השחור
כוכב נופל, לבנה מתבוננת
ואני ישוב באמצע יער
ומתבונן בהתרגשות
וחושב ויודע
ונושם ונוגע
ומתבונן בהתרגשות
שקט בין עיניי
קול קורא בחשכה
אני ישוב באמצע יער
ומתבונן בהתרגשות.
לפני 18 שנים. 1 בינואר 2006 בשעה 19:34
נמאס לי באופן רישמי.
די.
מספיק.
הגיע הזמנות לשנות פוזיציה.
להתבגר.
נמאס לי באופן טוטאלי מכל הדרמות, המשחקים, השטויות וחוסר הבגרות...
באמת, אני מבין את כל הרצון הזה לצומי, באמת שאני מבין. אבל די! זה כבר חולני, זה כבר מגעיל וזה כבר נמאס.
בגרות. שמעת על המילה? כי אם לא אני אסביר לך:
זה להתנהג לפי הגיל שלך, או יותר.
לא פחות.
גיל שש עבר, מלפני המון המון זמן. הצגות ומשחקים תן לאמא שלך, לא לי. כי לי נמאס.
נמאס לי מבכי, נמאס לי מהמלודרמה, נמאס לי מריפרוף העיניים והפרצופים המטומטמים שכל פעם שאני רואה בא לי פשוט להעיף לך ת'סטירה של החיים שלך. נמאס.
נ-מ-א-ס-!
עוד שבועיים עאלק! יודע מה? קפוץ לי, מהצוק הכי גבוה לגיא הכי נמוך! אם אתה רוצה לדבר איתי, אם אתה רוצה להיות חבר שלי, אם אתה רוצה את תשומת הלב שלי תתנהג בהתאם! ועכשיו. לא אחר כך!
תודה. שלום. להתראות.
לפני 18 שנים. 1 בינואר 2006 בשעה 2:40
יצאתי מהבית בשבע, ראיתי סרט, דיברתי עם חברים, וב11 יצאתי לרקוד.
היה מדהים, היה לי כיף ומשחרר ונפלא, והתקשרתי אלייך ב12 ואמרת לי את המילים הנכונות בזמן הנכון והרגשתי איך כל גוף שלי דורש את המגע שלך עליו.
באחת כבר התחלתי לסבול, יותר מדי אנשים, פחות מדי חמצן, מוזיקה מעצבנת ומעל הכל כאב ראש עצבני.
נוכחתי לדעת דבר חדש- כאב לי. כן, כאב לי, לי! זה שלא כואב לו, לפחות לא מבינה ריגשית. לא את הכאב הזה...
כן, כאבתי מגעגועים, זה פטתי, וזה ילדותי ומטומטם אבל כאב לי שלא היית שם כדי לחבק אותי...
ישבתי במועדון על הרצפה בחלק האחורי ופשוט רציתי שתסתכל עלי, תיגע בי, תגיד לי "אני אוהב אותך" בטון הזה שאני כל כך אוהב...
זו הפעם הראשונה שזה קרה לי.
ואולי זה חושפני מדי, ואולי זה לפתוח את הרגשות שלי אלייך יותר מדי מהר ויותר מדי מוקדם אבל אני לא יכול אחרת, אני רוצה שתדע, בשבילך ובשבילי והכי חשוב- בשביל שנינו.
דימיינתי אותך מול העיניים שלי. וחייכתי ורציתי לבכות....
אתה יכול להסביר לי מה לעזאזל קורה כאן?! אתה מוכן להסביר לי איך עברת כל כך הרבה חומות וחדרת ללב שלי?
איך יכולת? איך עשית את זה? ועוד כשלא הייתי מוכן....
אחר כך יצאתי מהמועדון ויצאתי עם החברות שלי לגן וישבנו לדבר, התחלתי להסביר לאחת מהן את המצב בינינו, היא מבינה לחלוטין, היא הייתה בדיוק באותו המצב...
הסברתי לה איך רציתי שתחבק אותי מאחורה, הסברתי לה כמה אני אוהב אותך, הסברתי לה למה אני חושב שאתה הדבר הכי טוב שקרה לי לאחרונה....
ועכשיות חזרתי הבית ממש לפני עשר דקות ואני יושב וכותב את המילים הללו ויודע שאתה לא תהיה מוכן לשורות שנכתבו כאן, אני יודע שאתה תפחד, כולם מפחדים...
אבל משום מה יש לי תקווה קטנה בלב שאתה תקרא ותבין לחלוטין ותחשוב לך "כמה שהילד הזה אוהב אותי, כמעט כמו שאני אוהב אותו"...
אני די בטוח שזה לא יקרה אבל אני תמיד יכול לקוות...
שנה אזרחית טובה, בריאה, אוהבת ומוצלחת.
לפני 18 שנים. 30 בדצמבר 2005 בשעה 10:26
אה הא. בסדר. אני ממש מאמין לזה, הראש שלי מתזז....
אנחנו אצלו בדירה ואני מדבר על כמה גידי אידיוט {בפוסט שיבוא בהמשך} ואז נכנסו למטבח. הוא קירב אותי והסתכל בי.
"מה קורה לך? הכל בסדר?" הוא חוקר, העיניים שלו בוחנות אותי.
"זה סתם גידי. אני בסדר, טוב לי, אני בסדר" אני מנסה להסביר לו ללא הועיל.
"זה קשור אלי?".
"לא! אני בסדר!" אני מנסה לתת לו מבט נורמלי שיבהיר לו שאני בסדר גמור.
"רד".
*מה שקורה אחרי שמור במערכת, אם אתם רוצים לדעת אתן מוזמנות לפנות בפרטי או להתקשר אליי*
אנחנו במיטה, הוא הולך לישון ישר, אני רוצה לראות עוד קצת טלביזיה.
"באחת אני זז לסלון כד..." אני נקטע באמצע. גררררר.
"לא" חד וחלק.
"אבל אנ..." אני בסך הכל רוצה להתחשב בו, הוא קרע ת'תחת בשבועות האחרונים והוא צריך את השינה הזו כמו שהוא צריך לנשום. הוא לא צריך להגיד לי את זה, אני יודע.
"אתה תראה טלביזיה פה" הוא נשכב על הבטן ומכניס את ידו מתחת לגופי העירום "רק אל תיצמד אליי בלילה".
באמצע הכי גאים שיש {כן,כן, באמצע! חוטא אני! חוטא!} אני מכבה את הטלביזיה והולך לישון. בצד שלי. לא צמוד אליו.
4!
ארבע!
four!
פעמים הוא נצמד אליי {!!!!} באמצע הלילה, ואחר הוא עוד בוכה לי... גרררר.
אחרי שינה טובה, והתעוררות בוקר ואנחנו במיטה צמודים {בהשראת מי אתם חושבים? נכון!} בכפיות והוא מתעלל לי קלות בפטמות ושואל שאלות מעצבנות תוך כדי רק בשביל להתעלל בי יותר;
"משהו קרה?"
"הכל בסדר?"
"משהו מפריע לך?"
הוא כל כך סמאגד {תנו לי פירוש של המילה הזו} שזה מחליא!
מיאו!
הוא מרים את השמיכה ומסתכל בי.
אני יורד.
*פרטים שמורים במערכת*
"איך אתה יודע שזה מה שרציתי?".
"הרמת את השמיכה והבטת במבט" אני מחייך.
הוא אוהב להתעלל בי.
אני מאוהב בו.
אני מפחד.
מאוד מפחד.
אני התעוררתי בערך 4 פעמים במהלך הלילה. אני עוד לא מרגיש מספיק בטוח בדירה שלו ובשטח שלו. אבל כשאני איתו כשהוא מחזיק אותי אני מרגיש כל כך בטוח ומוגן.
מבולבל.
אני מפחד שפער הגילאים בינינו יהרוס. הכל.
אני נלחץ.
אתמול כשהתקלחתי רציתי להישאר עוד חצי שעה מתחת למים, לתת להם אותי, רציתי לנשום שוב. נמאס לי כבר מאוויר. הלוואי והייתי יכול לעבור אל מתחת למים. שקט שם.
פגשתי היום מישהו חדש.
מישהו אמריקאי.
מישהו מלהיב.
מישהו צעיר.
מישהו שמתנהג כמו גבר.
מישהו שמרגיש כמו גבר צעיר.
מישהו מטורף.
מישהו עצלן.
מישהו שהוא מלך.
מישהו מגניב.
ויקפוץ לי כל העולם אם אני לא פוגש אותו ואת החברות שלו בקרוב, ברור?!?!?
שמחה.
אושר.
כעס.
בלבול.
תסכול.
בדידות.
שיעמום.
געגוע.
המון עובר עלי.
ואוף!
לפני 18 שנים. 26 בדצמבר 2005 בשעה 18:28
הדלת נסגרה ואנחנו בתוך ביתך.
אתה עוף אותי ואני מרגיש מוגן, בטוח.
אני מסתכל לתוך העיניים שלך, טובע בתוכן, בתוך העומק הריגשי האין סופי, האהבה שלך, החום המיוחד לך כל כך.
הידיים שלך משחקות בי, מדגדגות אותי, משגעות אותי, אתה עושה את זה בכוונה, נכון?
האצבעות שלך ממוללות את הפיטמות שלי ואני מוריד את מבטי ואז צביטה.
"אההההההה" אני גונח בטירוף מבפנים אך מבחוץ שקט מוחלט שורר, אני נושך את השפתיים.
אתה ממשיך להתעלל בי ואני משתיק עוד ועוד גניחות ואנקות כאב מעונגות ובסוף אני לא מצליח לשתוק ויוצאת בטעות גניחה קטנה.
"שתוק" אתה מורה ואני שותק אתה ממשיך להתעלל בי והגוף שלי בוגד בי, הבירכיים נחלשות ואני מתמוטט אל הרצפה מעוצמת העונג, אני בתחילתו של ריחוף.
אני נשען על ארונות המטבח ואז אני מתקרב לרגל שלך ומחבק אותה בעדינות. מבטי עולה אל על ואני רואה אותך, אני רוא גם את הזין שלך ובולע אותו ברעבתנות.
"אתה רוצה לשתות?" אתה שואל, הלב שלי מחסיר פעימה ואני לוחש כן.
"לא שמעתי! אתה רוצה לשתות?" הקול שלך שולט בי באופן טוטאלי.
"כן" אני מתעמק בעיניים שלך.
"למה?" החיוך שלך מתנוסס בהנאה על פרצופך.
"כי אתה תהיה בתוכי, אדוני. כי זה הטוהר הזהוב שלך" אני עונה אני כולי מחורמן ומרוגש ברמות שלא הייתי בהן בעבר.
"פה גדול" וזרם עדין מציף את פי.
"טעים לך?" שאלת מצפה לתשובה הברורה מראש, ואני מנענע את ראשי לאות כן.
קצת קצת, מעט מעט אתה נותן לי ללגום אותך לתוכי, את מתענג על הטעם כי רגע כל פעם.
לבסוף כשסיימת החלתי לינוק אותך שוב חזק מאוד, כמו שאתה אוהב וטעמתי אותך שוב, טעמתי את השמנת שלך, מתענג עליה מטח אחר מטח.
מיאו.
לפני 18 שנים. 25 בדצמבר 2005 בשעה 15:33
אני רק מדמיין את העיניים שלך והגוף שלי מצתמרר מעונג
אני ממש מרגיש איך היד שלך מלטפת אותי ואז מוחצת לי את הפיטמה....
ררררר.....
צריך מגע.
לפני 18 שנים. 23 בדצמבר 2005 בשעה 19:37
מוזיקה באוזני. האמפי פועל ואני נכנס לבפנים.
אני יושב איתם אבל כל כך רחוק מהם.
כל כך לא קשור, נכנסתי לטרנס ושמתי לב למצב מנקודה אובייקטיבית.
אני פאקינג לא קשור אליהם בכלל, אלוהים....
אני כל כך שונה מהם שזה מבחיל....
ומה כבר ביקשתי, משפחה שאני יכול להיות חלק ממנה?