|
|
|
המוסף האסטרולוגי אמרו לי שביום שלישי ויום רביעי אנרגיות של אופטימיות יחזרו אלי....
can't wait...
אני מקווה מאוד שיפרסמו אותי בקרוב.... זה יהיה נחמד... אני כבר יודע על כמה סיפורים שאני מת לפרסם....
לומדים לומדים לומדים
אני מת להתקלח, אני כל כך רוצה להתקלח אבל לא יכול ברגע זה... וכמו שנאמר טרור!
אז בזמן שאני בשואה אישית ומתסכלת במיוחד אחלו לי בהצלחה....
יש לי מבחן ביום ראשון!
סליחה שאני הומו...
סליחה שאני אמן...
סליחה שאני שונא כל דבר שקשור לכלכלה ואפילו יותר למתמטיקה...
סליחה שאני דומה לאמא שלי...
סליחה שאני חושב כמו אמא שלי...
סליחה שאני לא אוהב ספורט...
סליחה שאני אפילו לא דומה לך....
סליחה שאני משתמש ברגשות שלי....
סליחה שאני הבן שלך, ועל כך אני באמת מצטער...
סליחה שהמוח הוא לא הדבר הראשון...
סליחה שאני לא הבן שכל כך רצית....
סליחה אבל זו לא אשמתי....
סליחה אבל אני לא צריך לסבול...
סליחה אבל די!
חוץ מזה שכואב לי עכשיו, כואב יותר מדי.... כואב בעיקר בגללי...
ביקשת ממני להתקשר אלייך, אמרת שאת רוצה לדבר... גם אני רוצה לדבר,, אני רוצה לשמוע... ואני צריך שתדעי, כן המעבר הזה שלך מכאיב לי , מאוד...
אני מרגיש ריחוק מהאנשים שאני אוהב... אני מרגיש לבד פתאום, אני מרגיש כאילו לאלו שאכפת כבר לא מעוניינים כמו פעם... זה שטויות אני יודע, אבל ככה זה... ככה אני מרגיש....
משום מה יוצאים לי בלוגים דיכאונייים כ הזמן, איתכם הסליחה....
אני רוצה שמייח, אני רוצה טוב על הלב...
הסיפור שלי עלה... זה דווקא סיפור שאני יכול להגיד שאני מתגאה בו... בנתיים לא צפו בו יותר מדי אנשים אז אני אשתוק.... מיאו
מיאו
איתכם הסליחה
מיאו
גראוצ'
נכנס לרשימת המכרים המפותחים שלי אתמול...
אני לא יודע אם אני רוצה אותו שם.... חלק ממני רוצה וחלק ממני שונא חלקים מפגרים ממנו...
אני בדילמה...
בנתיים אתענג על כוס תה...
מיאו...
לרוץ.
לרוץ כי חייבים.
לרוץ כי אם לא, לא אספיק דבר.
ואז לפתע:
נשיכה!
חור בג'ינס, חור ברגל.
וזאת מדממת.
זה נראה רציני.
זה מה שעבר לי בראש כשהייתי בדרך לבית, זה גם מה שקרה.
אכול, טלביזיה, מקלחת ארוכה, שיחה עם מ' על המלצר שהתקשר מהחתונה של אחותה וכמה שהיא מתגעגעת אליי ולשיחות שלנו.
אחת עשרה וחצי אני בשושן, בדרך למופע הדראג "גוועלד" ה{אם להשתמש בשפת אחיותי האוחצ'ות} מ-א-מ-ם!
התפרקות היא דרך טובה להגדירר את הלילה הזה, מהרגע שהגעתי אל השושן ועד החזרה לבית.
אחרי שפלירטוט אחד דיבר איתי והגעתי למסקנה ששום דבר לא יצא מזה ואחרי שרקדתי את הכל החוצה, אחרי שפגשתי אנשים שלא ראיתי חודשים, אחרי שראיתי את דפי ועוד מישהי שאמרתי לה שאבוא יצאתי מן המועדון.
אני הולך לי ברחוב כשלפתע אני שומע "גדי?" הסתובבתי ומישהו מתוך טרנזיט שחור שואל בשנית "קוראים לך גדי?".
"לא קוראים לי kael" השבתי.
"אה. תגיד, לאן אתה הולך?" הוא שואל ואני חושב או שהוא רוצה להזדיין איתי או שהוא רוצה לתת לי מכות.
"הביתה".
"לא יוצא למועדון?".
"הייתי כבר עכשיו אני חוזר" חייכתי בחזרה.
"איפה היית?".
"בדאנס בר".
"מה?".
"דאנס בר, בר שרוקדים בו" ואני חושב לעצמי, סטרייטים!
"מה של הומואים כזה?".
"כן, גם של הומואים" אני יודע שהיה סטרייט אחד לפחות!
"מה אתה הומו?".
"כן" אני עונה בפשטות.
"אתה אוהב שמוצצים לך?".
"גם".
"בוא, אני אקח אתך הביתה" עכשיו הזיון או מכות ממש התגברו אבל חשבתי לעצמי היי! אתה יכול ללכת מכות חבל על הזמן, אתה נותן בעיטה אחת והוא גמור.
את המשך הסיפור אתם יכולים לנחש, וכמו שחברה טובה מאוד אומרת "אני לא צריכה להיות גרפית!".
וכן, הוא יורד טוב. טוב מאוד.
אחר כך הלכתי 2 קילומטרים עד הבית כך שהתפרקתי מנטלית,מינית ופיזית.
יחי ההתפרקות!
ואני לא עושה....
לאכול.
ללמוד.
ללמוד שוב {כי חייבים!}.
זה ממש רע, נכון? oh well
בא לי שיעשו לי נעימים, מיאו...
לא משנה מה תגידי לא משנה מה תעשי עדיין קרעתי לך את הצורה!!!!
אני אוהב אותך מותק את שולטת!
kael
כואב לי שאין לי מישהו לחלוק איתו...
כואב לי שאין אדם שאני מכיר או אדם בסביבתי שרוצה לחלוק איתי...
כואב לי שאני לבד...
כואב לי שאף אחד לא רואה כמה לבד אני באמת...
כואב לי להרגיש כל מה שאני מרגיש עכשיו...
כואב לי שאנשים מפחדים לגעת כי הם יפגעו...
כואב לי שאנשים טועים ולא יודעים את זה...
כואב לי....
אני אהיה שקוע בחומר עד 4 בלילה....
הפסקתי לקרוא את הארי פוטר ואני משתגע, i'm going crazy here!!!!!
האחיינית שלי באה לבקר אותי....
היא כל כך חמודה, בת שנה עוד יומיים, אני חולה עליה....
נשיקות לכולם!
נ.ב
אם למישהו יש לימונדה דיאטתית טעימה להלוות לי זה יהיה נהדר!
חצי מהחומר עבר למסמך המבוקש....
מחר: המשך החומר ושינון ובאופן אגרסיבי יותר ויותר.
רבותיי, גבירותיי ולכל שאר החיות האחרות- נמס לי המוח!
