לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

wicked fairy

נפתח הספר, נפתח הלב,
בואו גלו מהו כאב
אדם עם כנפיים, עיניים סגולות,
היכנסו לבפנים יש הרבה לגלות...
לפני 19 שנים. 9 באוגוסט 2005 בשעה 20:04

כסף, כסף, כסף....

הבנתי משהו... זה מה שמניע את העולם או לפחות את המנועים של המטוס שייקח את אחותי להולנד. מהכסף שלי.

אחותי, שתחיה, החליטה שהיא רוצה לטוס להולנד, כן! הולנד!
יש רק שתיי בעיות קטנות:
*אמא שלנו, לשכנוע שהיא תהיה בסדר
*כסף, צריך!

אני נחלץ לעזרה וכמובן מציע את הוני הפרטי "את נוסעת להולנד!" אני מבשר לה... היא עדיין בהלם....

עכשיו אחנו עובדים על אמא... יהיה בסדר!

עד סוף החודש הזה היא עוד תביא לי גבינות רזות מהולנד {יש כאלו?..]!

נורא משעעמם לי כרגע...

אני נורא רוצה לראות את הסרט high school גיבורי על בצורת מתבגרים, מתכון לצחוק!

הבנת היום: הילארי דאף היא ילדה יצירתית,יפה,מוכשרת אבל אחרי הכל בלונדה.

אני מתחיל להתנהג כמו ילד היפראקטיבי ללא רטלין. אולי מקלחת תעזור?

היא מתרחקת ממני. damn.





אלוהים. אין אף אחד לידי.
אני רוצה זמן עם דפלואו!

אה!

מצאתי את שחסר!

אני רוצה דפלואו!

אני רוצה את דפי עכשיו!

נוווו!

אני אפילו אזמין אותה לשייק! {מד שני אין לי כסף כי אני ממנן את אחותי... כוס מים אצלי בבית?}

אולי סרט?

אולי גילגול סושי?

ואת עוד חייבת לי מאסג'!

אה!

defluo here i come!

לפני 19 שנים. 8 באוגוסט 2005 בשעה 18:15

וזה כל כך טוב!

התאמנתי, בישלתי, צחקתי, למדתי, אהבתי, נישקתי, ליקקתי, נשכתי, הייתי....


פוסט שמח שוב!!!

העולם יפה! החיים שלי טובים!

תודה לכל אלו שעזרו לי להגיע למסקנה הזו...

זיקית, נמש, דנדיליון, אמא, אושרה, עופר, דידי, אוהד, גידי, גיא, אמיר, חיים, דן, חוה, עידן, עידן החייתי, אור, ועוד כל כך הרבה....

לפני 19 שנים. 7 באוגוסט 2005 בשעה 6:19

זה כתוב לך בעיניים, עמוק בפנים אתה יודע, אתה יודע שלא התמודדת עם הכאב.

אתה פוחד, רועד, מתפתל, מתרחק, מתקרב, דורש עוד...

אתה בחושך, בסבל, עוד לא יצאת לאור...

אני אוביל אותך לדלת אך לא אוכל לצעוד עבורך....

החיים האלו מחכים לך, בדיוק מאחורי הסיבוב, אבל אתה צריך לדעת שזה סיבוב ארוך, ארוך ומייגע, סיבוב של חפירה, סיבוב התמודדות עם הסבל, עם הטראומה...

אני אעזור, אני מבטיח. אבל אני צריך שתעזור לי...

אני לא יוכל לעשות את העבודה בשבילך ואני לא יכול להדריך קיר...

אתה טהור, שנינו יודעים את זה. כולך לבן, כולך מקסים ושקט.

לא, אתה לא אדיש אתה פשוט כאוב ואתה צריך לדעת את זה.....

כשכאב עוטף אותנו אנחנו לא יכולים לראות,אני אהיה העיניים שלך, אני אהיה האוזניים שלך, אני אהיה הפה שלך, אני אהיה היד שלך, אני אהיה הכל!

אתה צריך להבטיח שלי שתהיה אתה... אתה צריך להבטיח לי שתנסה, אני לא דורש הבטחות קשות, אלא רק מינימליות....

הפוסט הזה שייך לך, ורק לך ואם תרצה אמחק אותו כהרף עין אבל אני צריך לדעת...

אתה רוצה שאני אקח אותך לדלת ההיא?

לפני 19 שנים. 6 באוגוסט 2005 בשעה 15:12

עונה: חמישית ואחרונה {לפי הפרסומת}
חברה: yes
ערוץ: yes +
תאריך: בקרוב...

עוד מידע נא לפנות אלי בפרטי....

לפני 19 שנים. 6 באוגוסט 2005 בשעה 14:12

ביום הזה לא היה שום דבר טוב!!!!

אני בסך הכל רציתי לראות סרט! לראות סרט מחורבן! כן, כן, סרט מפגר....

ראבק!!!


אני רוצה לראות סרט מפגר, לא להיות לבד ולעשות את זה עם מישהו....
כמובן שאף אחת מהחברות שלי לא עונה....

שיט!

נו! בבקשה! אני מתחנן! מישהו/י רוצה לראות איתי סרט?

לפני 19 שנים. 5 באוגוסט 2005 בשעה 19:20

כל כך שונה, כל כך אחר, כל כך לא קשור...

ואתה פוגע, שוב.
מכאיב, כל פעם מחדש, תמיד באותן דרכים, תמיד באותן צורות.

אני כואב מבפנים וזה בגללך, וזה אפילו יותר כואב כי אתה לא שווה כלום, לא מחשבה ובעיקר לא את הרגשות שלי...

אתה אפס! אתה כלום! אתה מנייאק! אתה חרא! אתה זבל! אתה מזוייף! והכי גרוע...


אתה אבא שלי.

לפני 19 שנים. 5 באוגוסט 2005 בשעה 11:20

מים.

כחול.

kael שוחה בנעימים.

אני צולל עמוק יותר ויותר, מותח את השרירים...

מבטים, גברים, נשים.

אחיי הקטנים באחריותי ואני משחק איתם,זורק אותו באויר והיא על הכתפיים שלי..

אני נושם שוב.

לפני 19 שנים. 4 באוגוסט 2005 בשעה 22:45

yes! yes! yeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeeees! more! give me more! yeh baby yeahhhhhhhhhhhhhhhhhhhh

לפני 19 שנים. 4 באוגוסט 2005 בשעה 22:43

שללמד ילדים בגיל 9 להכין סושי זה כיף, אבל לא קל!

שאמא שלי, מהממת! {את זה למדתי ממזמן אך חשוב לציין את זה בכל מקרה...}

שאני פוחד להיות לבד כי זה להתמודד עם עצמי, וזה מה שמפחיד אותי.

שאלון רואה בי כאיש שיחה מעניין.

שלאכול בסאקורה כבר לא משתלם לי.

שהומואים בכלליות הולכים מהר יותר, וזה בגלל שהתת מודע שלהם מחוץ עלי ידי הלחץ החברתי שדורש מהם להיות יפים יותר וחטובים יותר ולכן ההליכה המהירה.

שאני הולך מהר.

שהבעיטות שלי השתפרו.

שלא חסרים לי אנשים סביבי.

שאני קורא את הארי פוטר בתור ספר ולא הארי פוטר, מה שאומר שאני כבר לא מכור!

שמאכלי שעועית ירוקה עם סויה ושומשום זה טעים טעים!

שהסרט 'האמת על ג'יין' הוא סרט גאוני שצריך להראות לכל חברי תהל"ה ולכל ההומופובים הבורים שיש בעולם.

שאני לא יודע מה זה לצאת מהארון.

שהגבולות המיניים שלי כבר לא כאלו גבולות, אולי יותר נכון להגיד הם הופכים שקופים או לא קיימים?

שקריסטל רעבה וצריך להאכיל אותה.

שאני לומד הרבה דברים לאחרונה, and that is a good thing

לפני 19 שנים. 4 באוגוסט 2005 בשעה 0:29

תודה