wicked fairy

הגרון שלי כואב.... מיאו...

יש לי בחילה.... מיאו....

כואב לי הראש.... מיאו...

ואין אף אחד שינחם אותי!

עזבו... אני סתם ביצ' דרמטי בגלל הבחילה והחוסר ברומנטיקה והלימודים והעבודה ו... אוף! די עם הרחמים העצמאיים!

אני כזה נמושה! אף אחד לא רוצה אותי, אני מכוער {טוב האמת קצת פחות...},יש לי התקף דיכאון מינורי ואני רוצה אלכוהול!! אולי יש לי בריזר?

טוב אז אחרי נסיעה ארוכה למטבח {שלושים שניות!} והבנה כואבת שאין בריזר {למה? למה?!? - בקול מתייפח} אבל יש בירה {happy happy joy joy} התנחמתי, עם הייניקן ביד, כמובן.

היא פושרת! יאק! היום זה לא היום שלי....

אין מישהו שיחבק אותי או יכה אותי, זה גם בסדר אני לא אתנגד (:

לפעמים אני חושב שאני מלאך, זה נשמע מאוד מתנשא, אני יודע...

אתמול הגעתי אל הבית הפתוח והחלתי לעזור לקראת המצעד... צבעתי, קניתי, רצתי, הרמתי, קפצתי, קשרתי עוד ועוד... ואז הגיעה השעה של המצעד, הלכתי גאה מאוד, מרוגש ושמח כל כך..

פגשתי המון {!} אנשים שלא ראיתי המון זמן, אנשים שהתגעגעתי אליהם....

אני רואה דם מול העיניים ולא מבין את זה? למה אני שנוא? מה עשיתי רע? ביקשתי לאהוב. להיות אני! לחיות ולא להרע אף לא לאחד, למה דקרו את אותם אנשים, למה לפגוע, להרוס, למותת?!
אני שואל למה ולא יודע לענות... מאיפה בא הפחד הזה מהשונה, מה לא מוכר, מהלא מובן.... אני לא מפחד, ואני עוד צעיר מאוד ולא יודע הרבה דברים... אני לא מפחד מאנשים שאני לא מכיר או לא מבין, אני נותן להם את הזכות לחיות מנסה להבין אותם וגם אם אני לא מצליח להבינם אני נותן להם את האפשרות המוחלטת להתקיים, לאהוב, לחיות...

למה לא נותנים לי את אותה הזכות?
למה?

אני חושב שאתמול הוכחתי לעצמי עד כמה אני יפה...

כל ההפנינג גאווה התרמתי אנשים.. בסבב הראשון שלי הבתי את הקפה אל חברה בדוכן שבו התנדבתי והיא חייכה חיוך מטורף למראה כמות הכסף... "נוני, יש פה לפחות מאתיים שקל!" חייכתי הטענתי את הכסף בקופה והמשכתי בדרכי,כשסיימתי עם הסבב השני היא חייכה שוב למראה תוכן הקופה ואז עשיתי מעשה כל כך מהנה! אמרתי: "חכי רגע, עוד לא סיימתי" והוצאתי את השטרות מהכיס עוד ועוד שטרות והיא בתגובה :התינשא לי?" הייתי מעט בהלם כי מדובר בגברת לא מלודרמטית או אקסטרווגנטית... "לא, אבל ילד אני מוכן לעשות לך" השבתי מחוייך כולי.

בסוף הערב בעודי יושב בצד ראיתי מישהי צולעת על מקל הליכה, התקרבתי אליה ושאלתי לשלומה. היא שאלה אותי האם יש עוד דרך יציאה מגן הפעמון חוץ מהדרך הראשית בעלת טירוף המדרגות...
החלנו לשוחח בזמן שתמכתי ה בזמן שהלכה בדרך אחרת שהמלצתי לה שניקח כדי לצאת מן הגן, הסתבר לי שעברה תאונת דרכים לכן היא יכולה רק ללחוש ולצלוע לאחר רבע דרך הרמתי אותה באויר כי ראיתי כמה קשה לה ללכת על הדשא ולקחתי אותה אל תחנת הדלק ובדיוק לפנישבאה מונית נזכרה שאין לה כסף, אמרתי לה שזה לא חשוב הזמנו מונית והגשתי לה עשרים שקל לפני שהתיישבה באופן פתאומי לחלוטין חיבקה ונישקה אותי... אנילא חושב שהיא עושה את זה המון, אני חושב שהיא שברה מחסומים איתי ואני שמח על כך, שהיא מסוגלת להרגיש בטוחה לידי... היא אמרה לי שאני מיוחד כי היא לא נותנת לאף אחד להרים אותי ולי היא נתנה, הרגשתתי מיוחד באמת כי אני מבין איך היא מרגישה אני מבין טוב מאוד איך היא מרגישה....
כל כך חבל לי עליה ילדה בן 25 שכל חייה לפניה... היא סובלת מספיק מזה וזה שאף אחד לה עוזר מכאיב לי, אני יודע שאם אני הייתי במצבה גם אני הייתי רוצה עזרה, היא סובלת מספיק מהמצב הפיזי היא לא צריכה את הטומטום והבורות של החברה בנוסף! היא מקסימה והיא גרמה לי להרגיש טוב עם עצמי....

i'm happy, that's good

הבלגי כבר המון זמן לא התייחס אליי, וויתרי באופן רישמי, אם הוא רוצה הוא יתקשר לא? אז למה הוא מתקשר? גברים זה עם מפגר, רררר. מיאו.

הייתי היום בפלאפון ותיקנתי את קריסטל {הפלאפון שלי}, מסתבר שהפגיעה הייתה קשה מידיי אז החלפתי את קריסטל המייללת הרביעית בקריסטל המייללת החמישית... כמובן שהתחבבתי על ידי כל הצוות והבנות מתו ממני והארתי להן את הבוקר אבל לאחר כשלוש שעות אחרי אני מגלה שקריסטל לא מייללת בזמן הצילצול, גם הרטט לא עובד והרמקולים על פול ווליום.... אני הולך לתקן את קריסטל שוב.

המון זמן לא עשיתי מסאג' פנים.... אני רוצה לעסות פרצוף של מישהו.... אני רוצה לשמוע שוב את האנחות הדקיקות, את הרגיעה של השרירים המתוחים של הפרצוף שלהם, את הרגש המתפרץ של הפתע ברגיעה הזו, בשקט השמימי הזה שלא הכירו מעולם...

מי רוצה לחוות את זה?

התפללתי אליה כל כך... מעולם לא התפללתי כפי שהתפללתי אתמול.
בכיתי, אני לא דומע בתפילות אבל הבכי הזה , הכאב, התחינה פשוט יצא ממני, הרגשתי את הרוח מנשבת ואז אותי, מודיעה לי שהיא מקשיבה,,, שהיא יודעת והכל יהיה בסדר.... רק איתה אני מרגיש את זה, רק איתה....

אניאדם שסופג המון, הכל נכנס לבפנים, הטוב הרע, הכל קומפלט! הליכלוך שהצטבר בחודשים האחרונים בתוכי היה גדול מנשוא, הלכתי למסיבה ומשמונה וחצי הייתי על הרגליים עד בערך שתיים... השתחררתי, רקדתי, ניטרלתי, טוהרתי... זה היה מושלם, הרגשתי טוב וזה פירק כל כך הרבה לחץ, אני צריך לעשות את זה יותר...

הרגליים נגמרו לי באותו הערב, בייחוד בגלל שהלכתיעם נעליים ארבע מידות יותר קטנות מהמידה שלי, מי שאמרה שהיופי כואב, צדקה!

אני רוצה להיות עם הבלגי עכשיו, אבל הוא לא מגיב כל כך, אולי הוא בעבודה? אולי הוא מאס בי? who knows? אני רק רוצה לנשק אותי, להיכנע לו, להישלט על ידו, רק שיעשה משהו... אני שונא את המצב הזה- 'זורמים'. רק דגים מתים זורמים, אני סלמון נורווגי מנוקד! אני מקפץ במעלה הנהר, למה הוא לא רואה את זה? אפילו מילה שלו תספיק... רק שיגיב אליי...

המצעד ביום חמישי, ואני מנסה לשכנע את אמא שלי לבוא איתי, רק למעט זמן, זה יהיה כל כך הרבה בשבילי, שאמא שלי תהיה שם, רק שתראה, שתבין אותי תראה אותי עם הסביבה הטיבעית שלי, מחוץ לעולם של המשפחה שלי, איפה שאני חי, נושם, גדל... חוץ מזה, היא עוד לא הייתה במצעד אחד, and there is a first to everything.


אני מרגיש חשוף, אבל אף אחד לא רואה את זה...

אנחנו, בני האדם, תמיד מחפשים את משמעות האושר, מהו? ממה הוא עשוי וכדומה.
אנו תרים שוב ושוב אחר האושר ולא נהנים מלקלוט אותו אל תוכנו.
בשבילי אושר הוא חיים טובים. מהם חיים טובים אתם בוודאי שואלים, את זאת לא אוכל להשיב לכם ותבינו את המשמעות...
בשבילי אושר הוא היכולת להגיע לביתי ללא דאגות, אושר זה להשתזף בשמש, אושר זה חברה שרוצה לנסות עליך חלב פנים חדש, אושר זה שמישהו אומר לך "תודה" מכל הלב ועם כוונה מלאה.

אנחנו תמיד מחפשים את האושר במקומות "גבוהים" יותר, עבודה טובה יותר, מאכלי גורמה, טיולים בארצות אחרות ואז אנחנו מפספסים את הנקודה, האושר הוא מתחת לאף! הדברים הפשוטים ביותר הם המענגים ביותר, אנחנו לא מעריכים מספיק את מה שיש לנו ודורשים עוד ועוד.
אנו מחפשים, מצפים למצוא את האושר "שם", יותר גבוה אך כשאנחנו כבר מגיעים ל"שם" האושר איננו בנמצא ואנחנו דורשים! יותר גבוה! יותר יוקרתי! יותר גדול! יותר, יותר, יותר....

מתי בפעם האחרונה התפלאתם מפרח או עץ ברחוב? מתי התפלאתם בכלל? לא, לא בחו"ל, לא ממנה במסעדה יוקרתית או ממכונית יוקרתית אלא ממשהו קטן אך יפה שלא ממש שמתם לב אליו? אם תפסיקו לחפש כל הזמן, תמצאו! זה מתחת לאף, כן! בדיוק שם, רק תסכלו.

הביטו סביבכם, האושר מציף אותנו....

בעבודה היה היום, well חרא! הרוסי האידיוט המפגר שוב התאכזראליי וזו היית הפעם האחרונה, כמעט עיוור אותי המטומטם! הודעתי לבוס שאנילא עובד איתו יותר.... אחר כך הרגשתי כל כך חולה עד שיצאתי מוקדם וחזרתי לבית, say it with me: shit!.

אחר כך פשוט היה לי נפלא, התקלחתי והורדתיאת הליכלוך המנטלי והפיזי ממני והלאה התלבשתי ויצאתי מהבית אל כיוון הפתעת חברה וארוחת צהריים טובה, הפתעתי אותה, כמובן ואז קיבלתי ממנה המון מחמאות, על השרירים שלי השער שלי ובכלל כמה שאני הופך יפה לאחרונה, הגיע הזמן...

הגיע הזמן שאני אהיה היפה, המושך והסקסי... שאני ארגיש ככה...

אכלנו צהריים ביחד צהריים ביחד... אני, היא וזוגתה. צחקנו {מההההה baby iza} היה לנו טוב ביחד, אני אט אט מתאזן ומוצא את השלווה הפנימית שלי, אני מתפתח אני צומח, אני גדל, ואני אחד הפרחים יפים ביותר עלי אדמות.

נתנו לי מחמאות, המון פה בכלוב וזה מראה לי מה חושבים עלי אנשים עם לב גדול ומוח גדול, זה נחמד לדעת.

הכרתי מישהו, זה עוד מאוד חדש ולא ברור בדיוק לאן זה הולך, אבל אני יודע כמה דברים, הוא גבוה, יש לו משקפיים, עיניים שטובעים בתוכןא אירופאי- מתאים לכל קריטריון! (:

הכנפיים שלי נמתחות ואני מתחיל לרחף באויר, אני כבר לא מקורקע...

אתמול היה לי יום מוזר וקשה...

לקראת סופו החלתי להשתגע קלות ולא לשלוט בעצמי אבל נרגעתי לקראת הערב.... הלכתיאל מכרהחדשה והכנתי לה אוכל {מוקפץ סיני, ממתקי אננס} ואכלנו גלידה {צ'נקי מנקי} דיברנו על החים והיה לי טוב....

החייל כמובן לא דיבר איתי כבר חמישה ימים, i don't give the damn any more...

אני נורא רעב לאחרונה, ואני לא משיג כלום, רררררר. אך אולי אהיה מסודר למישהו, אך אינני תולה בזה תקוות... אוף אין מישהו אחד נורמלי שם בחוץ? או אפילו פה בפנים? איפשהו?

מיאו.

i want to kill him, burn him into ashes... he deserved that.
he hurts me and no one cares, not even one...

i'm under the table crying and the pain is hurrible...

i ache

tears are flowing, and the pain remains entering my body, my heart, my soul ....

i want to take a sword and into him, into his heart to let him see how he hurts me....

"i'm so sad it made the angels cry" tears from the moon

לאחרונה וביחוד אתמול אני מקבל הרבה חיזוקים חיוביים על מצב תחזוקתי,קרי גופי...

התגובה שלי היא: וייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!! (: = מאושר עד הגג+מסמיק.

החיזוקים גם באים מהאנשים הנכונים, כנים, אמיתיים וחסרי כל אינטרנס {חוץ מאולי העיסויים שלי}.

פגשתי חברה שלי שלא ראיתי חודשים רבים והחיבור היה מהיר,אוטומטי ומספק ביותר, עשינו נעימים אחד לשניה ואז היא עשתה את הנהדר מכל, היא עיסתה לי את הראש! לא עמדתי בזה והכרחתי אותה לעשות לי את זה בזמן שכיבה... זה היה אלוהי! אני כל כך שמח שסוף סוף עושים לי ולא רק אני עושה, ז"א עושים לי אבל לא מסא'גים ארוכים לקרקפת או לרגל או ליד או בכלל! אני מכור מסאג'ים!

ישבתי עם חברה טובה במסעדה איטלקית נחמדה אתמול וזה היה מושלם, אכלנו שתינו, נהננו ובעיקר צחקנו, התגעגעתי לזה המון, במיוחד אליה, המלאך המגן שלי. and in the same note למלאך היפה שלי }}}{{{ ונעימים בצוואר! אוהב אותך, המון!

יש לי מבחן עוד מעט, ב9 יש לציין, כדי שאזוז כדי להקדים... אני אהיה בבית הפתוח בין 11 ל7 כדי להכין דברים {דגלים,שלטים וכדומה} למצעד, בואו בהמוניכם, הכנתי אוכל! אגב נחשו מי אני. מיאו.

kael

כאן אכתוב את יומן מסעי לימים האחרונים...
בהנאה!

________________________________

9/6/2005
23:30

הים מספר סיפוריו

אני מביט אל על, אל השמיים תוהה איך יראו השמיים הללו כבן אדם?
אני חושב שילד מנומש, עדין אך אינטנסיבי מסכם היטב את התהייה.
השמיים הללו מקסימים אותי. החושך המדברי המואר הזה גורם לי לחשוב עליו, "יש משהו מאוד רומנטי במדבריות" הוא טוען.
ובשמיים הללו אני נאלץ ברצון עז להסכים איתו.
השקט הבוהק הזה שמכרכר סביבי כתרנגולות המתחננות לאוכל בשעת זריחה גורם לי לעונג.
אין אדם השומע את מחשבותיי אך נדמה שאלו בראשי, בליבי, צועקות בקול.
החול האדמדם אשר שופע מסביבי מטביע אותי בתוכו כמעיין, כמערבולת מים שקטה וחסרת רחמים, אני הופך לחלק ממנו, חלק מן הנוף המדברי היפיפה והעצום הזה.
הריח המלוח באוויר, הרוח החמימה הנושבת בליל ירח מדברי עושה לי טוב.
פנטזיות על המשך חיי חולפות בראשי... אחרי אלו מתעוררים זכרונות מילדותי, מול אותה רוח מדברית שנושפת, שעוטפת, שמגנה.
גלי הים מנעימים מחשבותיי והשלווה המרתקת שבחומר הזה, במצב הצבירה הזה מרתקים אותי בכל רגע מחדש.
אני נכנס אל תוך האושר הנוזלי הזה, שנקרא ים ואצבעות רגליי חשות בחול מתענגות על העיסוי הטבעי. אושר כזה לא חויתי כבר הרבה זמן...
אני מתיישב בתוך המים ולאט לאט אני נרגע, שריריי מפסיקים מלהימתח ונפשי רוגעת בתוך השקט המטורף הזה ואני עובר פאזה, תנודות הגלים מספקות מקצב שקט ורגוע המספר על ימי קדם, נפשי מתמסרת אל תוך העונג ונשימתי שיטחית וארוכה מאין פעם.
אני מרגיש באותן תנודות עדינות שנראות יותר ויותר חזקות וברוטליות וגופי מגיב בהתאם,הפכתי חלק מהם.
אור ראשון מפציע ואני חוזר אל הים, אל אותו המקום בדיוק ומוצא קונכייה ריקה, אני אוסף אותה אל חיקי ומרימה לאוזני.
הים מספר סיפוריו.

____________________________________________
10/6/05
7:00

קמתי ב6:45, אלוהים! מי קם בחופשה שלו ב6:45?
אני בוהה במראה בחדר האמבטיה ושם לב שאני מתחיל לאהוב את הגוף שלי... אני מאמין שהגיע הזמן, לאחר כל כך הרבה שנים.
אני נכנס לאמבטיה ולקצף האקזוטי שבתוכה, אני נהנה מהשקט....
אני חושב שאלך להתקלח עכשיו, הגיע הזמן לנקות את אתמול...

8:30
אני בחוף הים וחושב על חברי , וויקה ואורח חיי...
"שווארמה אה אה" מתעייפת ממני, אני חושב שפשוט קשה לה לאחרונה, נורא מעייף לה ואני בן אדם מעט רעשני ואינטנסיבי וקשה לה איתי למרות שהיא אוהבת אותי מאוד ואפילו מתגעגעת {!} אליי.... גו'צי גלסס ואני מתגעגעים אחד לשני והקשר מתחיל להיפרם קלות....
mr. blue eyes ואו... אני כל כך לא מבין מה קרה... הילד נכנס לצבא והכל משתנה, כאילו שזה לא קרה לי כבר...
(:

תהיתי אם אני מתנשא ושאלתי אתמול את השאלה הזו מישהי שמכירה אותי כל שנות חיי, נענתי שזה הדבר האחרון שאני...
אבל מבפנים אני עדיין חושש שיש בי מעט סנוביות והתנשאות...

כפות רגליי בחול וזה מרגיע אותי,מיאו.

9:35
שולחן. שבעה אנשים ישובים, כולם אוכלים ונהנים,מתמלאים עד אפס מקום.
הוא מנסה לאטום אותי! לסגור אותי! וכבר כל כך כואב לי...
אני רוצה לשנוא אותו ולא יכול, אני רוצה לאהוב אותו וכל כך כואב לי.
i'm in the inbetween.
______________________________________

זה כל מה שכתבתי במסע עצמו, אך אספר לכם באופן אישי {ממש!} מה קרה אחר כך...

הר משה, 12 בלילה, אני עולה עם חברי למסע וקילקול קיבה בבטני דלקת מתפתחת באוזן שמאל וחתך קטן אך שורף במיוחד ברגל ימין... אחרי שעה של הליכה/ריצה התעייפתי, היה לי קשה מדי...
חזרתי לרכב,לבד, בקור, חולה, באמצע המדבר, הגעתי לרכב... עישנתי סיגריה {הייתי כל כך חייב אותה!} ואז עוד אחת ועוד אחת ובנוסף גם קליאופטרה שקיבלתי מאחד השוטרים {הסקסיים יש לציין} בכניסה למקום...
הלכתי לישון ובערך בשמונה העירה אותי אחותי הקטנה...
עוד לא סלחתי לה על זה...

אם לא היה מובן עד עכשיו, אני אוהב את הים, מאוד, וכשאני משנרקל כפי שעשיתי במסע אני הופך לנימפת ים קטן.
אני צולל, כדי לגלות אוצרות.
כולי מחוייך, שמח וטוב לבב, איכשהו אני תמיד מרגיש כחלק מהם, חלק מן האלמוגים, חלק מהגלים, מהדגים, חלק מהמהות.

עשיתי שופינג! ובטוב טעם יש לציין, טבעת מדהימה, קופסאות מרהיבות, צעיף ורוד וסקסי שאני אתן במתנה, כוכב ים, אבן מרהיבה ממגמה ועוד...

חשבתי הרבה על הרצון לאהבה בזמן הנופש הזה, הגעתי למסקנה שאני צריך אדון, שאני צריך אהוב ואם אפשר את שניהם בגוף ונשמה אחת, תודה.
זה חסר לי, המגע,הרגש, הידיעה... איפה אתה?

מיאו.

מתגעגע אל כולכם! דברו איתי!

kael