אבל הייתי צריך את הברייק הזה, את השקט את הרוגע...
אז הקיץ הגיע, ואיתו הגיע גם אדון, שאיתו סיימתי סוג של אמצע כבר על ההתחלה של המערכת. אני מאוד מתוסכל מן הגברים של העולם הבדס"מי ומאוכזב, אני גם מאוד מאוכזב, מעטים הם הגברים {ואני מדגיש גברים- לא זכרים עם זין עומד!} שבדס"מ מהווה בשבילם גם עולם רומנטי.
מתי יגיע היום בו אדון מסויים יגיע למסקנה שעבד יכול להיות מושא לאהבה רומנטית.
נמאס לי לשמוע את המשפט "אבל אתה עבד" *גררר ופרצוף של כלב שעומד לנשוך*
כן, זה שאני עבד אומר שאני גם מושא לאהבה רומנטית {ואפילו מושא טוב מאוד אם תשאל כמה אנשים פה!} אז את החסכים הרגשיים שלי אני משלים בסקס עם יותר מדי אנשים ולסשן חלקית עבדים שונים ומשונים....
עצוב לא?
לנושא אחר.
אני רוצה לעזוב את הבית- אני זקוק לחופש שאני, לעולם שלי, ללחיות, לחיים של איש בן 24.
אני הולך למצוא לי עבודה, להרויח מספיק כסף ולעבור לדירה. לחיות בשקט ובשלווה איפשהו באיזור ירושלים והכל יהיה שמח יותר....
משום מה גם נדמה לי שהכל יהיה קל יותר בשבילי ובשביל אחרים, אני חושב שהגיע הזמן בו אני אתמודד עם העולם, 18 שנה שאני חי בבועה של משפחה- הגיע הזמן להשתפשף קצת, אתם לא חושבים?
אם אתם יודעים על עבודה {אני מוכן לעשות הכל} ואולי על איזה חדר בדירה, או דירת חדר, תגידו לי, טוב? *מבט כלבלב*
לפני 18 שנים. 19 ביוני 2006 בשעה 7:10
