החיים כשמגדלים תינוק מפלסטיק

לא יודעת למה המשפט הזה השפיע עליי, הרי אני נרקוצ'טית מוכרת ושמעתי הרבה משפטים מהרבה אנשים, ודווקא המשפט הזה נשאר בי. קינן בי.
"אני לא מאמין לעלילה" הוא אמר,
פתאום התוודעתי לכל הרגעים האלה בהם ישבתי ובהיתי בחלל ובמחשבתי עפו שיאי התרחשות של עלילה יתומה מאמצע וסוף,
אני רוצה להאמין שכל מי שאוהב לכתוב מכיר את זה, שנוחתת עלייך ההשראה בצורת רעיון בצורת הוויה,
ואין באפשרותך לכתוב, אז אתה אומר לעצמך, 'תזכור' וזורק את הגרעין הזה אל מאחורי המוח במגירת תיוק,

ואז כשאתה מתיישב לכתוב אותה, נדמה כאילו אתה מנסה לתפוס משהו שהופך לעשן ומתפוגג בין האצבעות שלך,
זה קטע מוזר עם עלילה,
צריך להיכנע לה. ברגע שהיא מבזיקה במוח לצד המוזה צריך לתפוס בה ולכתוב אותה למציאות כי אחרת היא בורחת. אחרת היא מרגישה לא רצוייה ומתחבאת.