לפני 13 שנים. 28 בספטמבר 2011 בשעה 0:14
Cuore Ingrato
דודו, לא חבל על הנייר ?
|
|
|
דודו, לא חבל על הנייר ?
וזה הקעקוע המוכר הזה שדופק לי את הריכוז,
מביט בי מהשכמה הימנית.
אני פורס כף יד גדולה ומכסה אותו רק בשביל להפסיק לחשוב על הדברים שהוא מזכיר לי,
אני סוגר אגרוף מהיר ומוחץ את העור עליו הוא נמצא,
ורק ה"איי !" שהיא משחררת מזכיר לי שהיא עדיין מולי על הברכיים ,מתחת לקעקוע הזה שבכלל מזכיר לי אחרת, כבר חשבתי שהיא הלכה,
זאת מהמיטה וזאת שהקעקוע שייך לה.
תגמרי בצרחות, שכל השכונה תשמע, זה יעשה טוב לשנינו וגם לשכנים .
תרדי במדרגות עם נעלי העקב הרועשות שלך, שכולם ישמעו ויסתכלו בעיניות, אם את אוהבת את זה- זאת בעיה שלך.
סופר את הימים עד בוא הסתיו או עד שתלכי, מה שיבוא קודם, זה לא באמת משנה לי.
דרך טבעות עשן מתרחבות שמתרוממות לתקרה אני שומע בחצי אוזן מנגינה יפה,
קול דק חצי סדוק ששר על געגועים ומסע צפונה.
מנגינה מוכרת שמזכירה לי בחורה קנדית בהירה שאת שמה אני לא זוכר , קת'לין או קתרין,
יושבת על מיטת יחידים וסביבה זוגות עיניים שבוהות בה, בחדר עם קירות דקים מלאים בגרפיטי,
היא מחזיקה גיטרה אקוסטית שכמעט מסתירה אותה לגמרי ובעזרת מפרט רך מנגנת מנגינה רכה,
עם קול נשי חצי סדוק ומילים שאני לא ממש מקשיב להן.
נוסעת צפונה ? למקום אליו את שייכת מאות מיילים מכאן, אני לא בטוח שזה מה ששרת קת'לין או קתרין,
אבל זה מעורר זיכרונות ותחושות ממש כמו ריח מוכר.
ואולי זה לא, אולי זה רק שיר יפה שהדביקו לפרסומת של סמסונג שמתנגן לי בטלוויזיה באמצע הלילה
מפריע לי לעשן ,לבהות בתקרה ולרוקן את הראש ממחשבות.
קראתי את ה-fucking manual
קראתי אותו,
קראתי אותו פעמיים,אפילו יותר.
دليل المستخدم, εγχειρίδιο,инструкция
olíu það gott og renndu henni upp rass
אני מבין אותו, מצוטט אותו, מלפנים ומאחור, על כל תרגומיו ופירושיו,
משהו לא עובד, לא מתמנף, לא יוצא לפועל.
לא אמור להיות איזה שרות לקוחות להתקשר אליו ?
לוקח 10 דקות (על השעון) של זעם עם קורטוב של רחמים עצמיים ואז זה נפסק אוטומטית.
אין ברירה, נפרק ונרכיב מחדש.
רוטן סיכם את זה בזמנו בצורה מושלמת:
" ? Ever get the feeling you've been cheated"
בסוף השבוע נסעתי לביקור מולדת בצפון,
כשהגעתי כבר היו דמדומים מתקדמים ושמיים צבועים כמו שרק מקום בלי בניינים גבוהים יכול להציג.
אני יוצא מהרכב ומתמתח, מרחוק אני רואה דמות נמוכה מתקדמת לכיווני במהירות,
זה האחיין שלי, אוטוטו בן 5 ועושה מולי את רכיבת האופניים הראשונה שלו ללא גלגלי עזר.
אני מנופף לו וצועק שיבוא אלי, הוא מגיב בצעקת שמחה ומגביר מהירות, אני מחייך ופורס מולו ידיים
רק בשביל לראות אותו חולף על-פני במהירות שיא ונכנס ישר לתוך השיחים שמאחורי,
כמה שניות אחרי זה אבא שלו מופיע בריצה , "הוא עוד לא הבין את הקונספט של לעצור" הוא מתנצל,
"לא נורא" אני עונה ומרגיש ידיים מחבקות אותי מאחור,
מסתובב ומגלה ילד מקסים שמחבק אותי ובאותה הזדמנות מנגב עלי ידיים מלאות בבוץ ועלים.
אויש , כמה שאתה מתוק.
יולי -תחילת אוגוסט אישרו את התחושה שחשבתי שמקוננת בי מזה זמן,
מעט מדי משתנים, יותר מדי מהם יכולים להוביל למשוואה בעייתית.
השבוע הראשון של אוגוסט שיחרר כמה מהם לחופשי והרגיע את המערכות.
על כוס בירה עם חבר שננטש בהפתעה גמורה ע"י בת זוגתו הוא שופך את הלב,
שולח בי תחושה לא נעימה בצורך של גילוי אמפתיה.
הוא מדליק סיגריה וממלמל על כך שאין לו שליטה על החיים שלו, הברמנית החמודה אומרת שאסור לו לעשן בפנים ומתעקשת שנצא החוצה,
"אתה רואה ?" הוא אומר, "אפילו סיגריה בשקט אני לא יכול לבחור איפה לעשן".
דווקא אז אני נותן לאמפתיה לצאת ואנחנו יוצאים החוצה והיא נשארת על הבר, שתחכה.
בחוץ הוא ממשיך להטביע את עצמו במלנכוליה מתוקה,
"היית חוזר אחורה בזמן ?"הוא שואל אותי,
"לאן בזמן ? "
"לא יודע, אבל אחורה בזמן ועושה דברים אחרת" , "אני לא יודע" אני משקר לו, "אולי לא, כנראה שכן".
"ומה היית עושה שונה ?" הוא שואל ופולט עשן,
"לא יודע, אני משתדל לא לחשוב על זה".
נמאס לי ואני מזרז אותו.
"בוא נחזור פנימה, השארתי את האמפתיה על הבר ואני לא רוצה להשאיר אותה במקום כזה לבד"
"השארת מה ?"
"לא משנה, אבל לשאלתך, לא הייתי חוזר אחורה, אבל משום מה אני לא מצליח להתנער משנות ה-90 "
"שנות ה-90 ?" הוא מהרהר,
"כן !" אני עונה, "אבל רק מהחצי הטוב שלהם".
יש איזה דיון חצי ער בפורומים על גרמניה ועל היחס כלפיה אז ועכשיו,
זה הדבר הראשון שעלה לי בראש:
בפגישתנו השלישית והאחרונה לא הצלחתי להירדם,
היא ישנה על הצד עם הגב אליי, הפנים כמעט נוגעות בקיר.
החתולה הסיאמית שלה נדבקת לי לפנים, חתולה עם ריח של קטורת (אין לי מושג איך היא עושה את זה),
הגרגורים שלה מרדימים אותי,
כמו שהרדימו את הילד ההוא שפחד קצת מהחושך,
שום דבר באמת, רק טיפה לא שקט.
תיכף זה יעבור.....
כשאני עובר בסביבה מדי פעם ,באותו רחוב, אני מחפש את המרפסת ההיא ואולי לראות אותה שוב, מגרגרת עם ריח של קטורת שתעזור לי להירדם כמו פעם.
שום דבר באמת, רק טיפה לא שקט.