יש לה גוף קטן וצעיר,כמעט על גבול הפדופיליה ותחתונים קטנים וורודים שמוסיפים לאווירה.
אני רואה אותה כמעט כל יום, עומדת מאחורי הבר בבית הקפה המסוגנן הזה שליד העבודה,
אבל על-אף התדירות היומיומית שאנחנו רואים אחד את השנייה,היא לא טחנה אותי כדבריה ,מאז סוף שנה שעברה.
היא אומרת שהיא לא בקטע של שליטה, לא להישלט ולא לשלוט,
אבל היא אוהבת להיות למעלה ולכרוך את הידיים שלה סביב הצוואר שלי , עם מסת האפס שלה זה לא ממש משנה לי, אני לא מרגיש את ניסיונות החניקה שלה ואני נהנה לראות אותה עוצמת את העיניים כאילו מתאמצת להיזכר במשהו,השפתיים שלה זזות עם ההתנשמויות העדינות שלה ונראה כאילו היא ממלמלת לעצמה משהו,
היא יפה ככה.
הגמירות שלנו אלימות בעוצמתן,מערפלות, כבר הספקתי לשכוח כמה.
התעוררתי ב-9 בבוקר , אני מסתובב ופותח את העיניים, רואה אותה מחטטת באף,זה מצחיק אותי ולא מביך אותה.
שואל אם היא רוצה קפה והיא עונה שהיא חייבת ללכת, נוסעת לצפון הרחוק לביקור מולדת אצל ההורים ויש לה עוד "ים דברים לעשות, לקחתי לך סיגריה מאמי, נתראה ביום ראשון בצהריים ",
ותוך כמה רגעים היא נעלמת , אני שומע אותה סוגרת את הדלת בעדינות.
אני קם לאט ומתארגן, שותה קפה בשקט וחושב כמה בא לי עכשיו על הטוסט ההוא שהם מגישים בבית הקפה המסוגנן הזה שהיא עובדת בו.
לפני 14 שנים. 20 באוגוסט 2010 בשעה 22:20
