יוצר החלומות

אני קצת מסטול עכשוי, סיימתי את שני הפרקים של THE BOYS ואני מריץ מעט מחשבות על הרבה דברים שונים. 
קודם כל, רק חייב לציין שTHE BOYS עושה הרבה דברים מוגזמים מינית רק כדי להראות את המסר. 
אז וואלה, כל מי שרוצה לראות את סופרמן מזדיין (רק בהפקה טובה ולא מה שבייזר מייצרים) תעשו את זה.

אני חושב שמאוד הבנתי ונפתחתי לאחרונה גם בעניין הנפשי, מאוד מרגיש שאני מנסה לשחרר ממני לא מעט דברים. 
אני מכיר את הבעיות שלי, את הבעיות אמון שיש לי באנשים ואת הבעיות שיש לי בביטחון העצמי... 
אני מנסה לשחרר אותו, מנסה להוציא אותו ממני, את הבעיות האלה שהמחשבה הראשונה שלי היא איך האדם האחר ינסה לגרום לי רע ואיך אני אהרוס בטעות את מה שאני עושה.
או שלמען האמת איך אני יהרוס לעצמי בכוונה, אולי הפחד להרוס את זה... פחד לאכזב עוד משהו. 
פחד להרחיק עוד אדם, פחד לצאת מהנקודה הזו של "חיית המחמד" של משהי ולהתחיל להיות באמת בן הזוג שלה. 

אבל זה קשה כל כך, אני גרמתי לכל כך הרבה נזק, כל כך הרבה כאב, סבל וקושי.
גם בעצמי וגם באחרים... וזה גרם לי להרגיש כל כך הרבה... כאב, סבל וקושי.
זה המחשבה הזו שהפכה להיות סוג של איך אני יכול לגרום לכאב, סבל וקושי.
ואיך אני יכול להתמודד עם המחשבה הזו של איך אני יכול להתמודד עם כאב, סבל וקושי.

כי אני לא רוצה את זה, באמת. 
אני לא רוצה לחיות ככה, באמת.

אני רוצה להיות חופשי.
להיות מי שאני מבלי המגבלות והצלקות הנפשיות האלה. 
להרגיש אנטימיות, להרגיש שאני באנטימיות עם אדם אחר. 
שאני יכול לחבק, לנשק ולאהוב, לתת לעצמי להתמסר מבלי הפחד שהיא או אני נהרוס את זה.
שכיף לי עם מי שאני וכיף לי עם מי איתי. 

זה הייתה הכתיבה מסטלה שלי... 
אני חושב שעשיתי מחשבה הלילה.