בא לי.
בא לי לנשק אותך, להבין את טעמך. להבין מה אכלת לאחרונה שיש לך טעם כל כך מדהים, להבין מה צבע האודם ששמת בדיוק.
בא לי להריח אותך. להריח את הבושם שלך, להריח את הזיעה החמה שלך בעוד הטמפרטורה שלך עולה יותר ויותר. להריח אותך בכל המקומות, לנשק אותם. להריח אותך למטה, לנשק אותך למטה, לגרום לך להשמיע קולות.
בא לי לגרום לך להשמיע קולות.
לא קולות של עצב - קולות של הנאה, של שמחה. לגרום לצלילים שמחים להגיע לאוזני ולהרגיש טוב עם עצמי.
בא לי לגעת בך במקומות שאת רוצה. בא לי להרגיש חיבור איתך, בא לי להימשך אלייך. להרגיש שאת ואני זה משהו שאי אפשר להפריד לזמן הקרוב, להרגיש שאני איתך, להרגיש שאני עושה משהו שאני אוהב ושאת אוהבת את מה שאני עושה.
בא לי להיות איתך. לראות את עינייך, לראות את האישונים שלך מתרחבים כי ראית משהו שאת אוהבת. להרגיש חי לגמרי, להרגיש שמחה, להרגיש הנאה.
לחלום אלייך ואז להתעורר לידך ולספר לך שחלמתי אלייך ואני כל כך שמח שזה ככה.
אבל אני לא יכול לעשות זאת. אני מפחד לדבר איתך, אני מפחד לגעת בך. אני מפחד כמו אדוארד והמספריים שלו - כי אני יודע שאני עלול לפצוע את מה שאני הכי אוהב. לחתוך את מה שאני רוצה הכי הרבה לחבק.
אני מפחד כי אני יודע לשם מה אני נוצרתי.
אנשים כמוני נוצרו כדי לדאוג שאת תהיי בטוחה.
אנשים כמוני נוצרו כדי לשמח אחרים גם כשהם לא יודעים - כי כשהם בטוחים, הם שמחים.
אנשים כמוני נוצרו כדי לסחוב את הכאב, לעשות את המלאכה שאחרים לא יכולים לעשות.
אנשים כמוני נוצרו כדי להיות הרוע, השובר.
אנשים כמוני נוצרו כדי להיות בסיוטים של אחרים. לגרום לאחרים לצעוק את שמי גם שנים אחרי שהם כבר לא ראו אותי, לגרום להם להתעורר בצעקה ליד אהובתם ולהגיד ששוב הם חלמו אליי.
אנשים כמוני לא יודעים ולא צריכים לדעת מה הוא מגע של חום.
אנשים כמוני הם רק כלי. כלי שנועד להרוס דברים.
אנשים כמוני נועדו לסחוב את משקל ההרס על הכתפיים ופשוט לספוג את זה.
אנשים כמוני נועדו כדי להיות המוות.
וזה כואב.
כואב לדעת שהידיים האלה לא יוכלו לגעת בך. שהשפתיים האלה לא יוכלו לנשק אותך. שאני אשאר תמיד במרחק, שומר עליך מכל הרעים בעולם - כולל מעצמי.
אז אני נשאר כאן, במרחק הבטוח, ורק מסתכל. כי זה מה שאנשים כמוני עושים הכי טוב - שומרים על מה שאוהבים מרחוק.