זה הולך להיות עוד פוסט עם הפרספקטיבה שלי בנוגע למלחמה, קצת צפוי לאור המאורע הגדול שקרה כרגע. האמת שייקח לי זמן לעכל את כל המלחמה הזאת ולכתוב את כל מה שאני רוצה להגיד, אבל עדיין אני חש בצורך לשתף על הימים האחרונים.
הימים האחרונים היו כפי שאמרתי יותר שקטים. ההגעה להסכמות שם ללא ספק שינתה את הכל. הייתי כבר בשיחה ואמרו לי אילו נחקרים שהייתי קשור אליהם ישוחררו. הודעתי באותה הזדמנות לממונה עלי שאני מבקש לעזוב את התפקיד. הוא אמר לי שהוא ידע שזה יגיע ממני. הוא לא מרוצה מזה אבל הוא לא יעמוד בדרכי - אם אמצא תפקיד שארצה, אני מוזמן להתמיין עליו. הרגשתי הקלה, אבל גם משהו אחר - ריקנות, אולי.
בכנות, אני עדיין לא יודע בדיוק מה אני רוצה. אני כנראה ארצה ללכת לתחום המדיני, דוברות מדינית. אבל מעבר לזה? אין לי מושג. אני עדיין לא ממש מעכל שהכל מאחורינו. אני גם לא חושב שהכל מאחורינו - אני עדיין חושב שיש כאן שנים רבות של עבודה במסגרת המדינית והכלכלית כדי לצאת מהמצב בצורה כלשהי. זה אפילו יהיה לי מוזר לחשוב שאנחנו לא במלחמה. אני אפילו לא בטוח שזה נכון, גם אם יגידו לי שהמלחמה הנוכחית נגמרה. עדיין יש כאן מאבק מדיני שלפנינו. עדיין יש הרבה אנשים שצריכים לתת תשובות, לקחת אחריות, ולהפיק לקחים.
אין לי מושג מה יהיה הדבר הבא שארצה לעשות, מעבר לחזור לספסל הלימודים ולסיים את התואר - בתקווה שאסיים אותו עם תזה ואוכל להמשיך לדוקטורט. מישהי נחמדה שקראה את הבלוג ושוחחה איתי שאלה אותי מה אני רוצה. ניסיתי לענות, ניסיתי להביע את הרצון שלי. אבל מה שבאמת רוצה...
אילו יכולתי, הייתי רוצה זוגיות. להיות בזוגיות עם מישהי שתיתן לי שקט ואינטימיות. מישהי שאוכל להיות החבר הכי טוב שלה - שנוכל לשחק בקונסולה ביחד, לעשן וויד, לראות סרטים, להיות צמודים. מישהי שאהנה מלהיות איתה, להוריד לעצמי מכנסיים ולמשוך את הראש שלה כדי לגרום לה להתחיל למצוץ לי במלוא הכוח. שאוכל לחזור מקניות ופשוט להתחיל לנשק ולחרמן, להפשיט אותה ולהתחיל לזיין אותה בכוח על גבי שולחן המטבח, לדאוג שהכלי שלי דופק אותה במלוא כוחו. כן, אני יודע שזה מאוד גלוי - אבל אני רק מתאר פנטזיה שלי על זוגיות.
אבל מעבר להכל, אני פשוט רוצה להרגיש אינטימיות וחיבור. משהו שונה ממה שאני עכשיו - הבדידות והפחד ליצור קשר ולדבר. זה מפחיד אותי, הרעיון לפתוח את עצמי מול מישהי. אבל בלי זה אני פשוט שוקע יותר ויותר.
אם הייתי יכול, הייתי שמח לעבור מדינה. לעבור למקום שאני לא צריך להתמודד עם החום - לחיות בשלג, בקור. מקום שבו אוכל לצאת לריצה ולא לחזור נוטף זיעה. מקום מבודד, שאוכל לשכב איתה והיא תוכל לצרוח את נשמתה מבלי דאגה שאחד מהשכנים מסתכל עלינו. מקום שאוכל לשכב איתה בטבע בצורה חופשית. אני מניח שזה היה נחמד בעולם אחר.
בינתיים אני פשוט מעכל את כל הימים האחרונים. מנסה לעשות כמה שיותר כושר כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי. אומנם הגוף כואב מאוד בגלל זה, אבל זה עדיף מאשר להיות בבית מתרוצץ אחרי המחשבות. הכושר לפחות גורם לי להרגיש שאני שולט במשהו.
תודה לכן ולכם אם קראתם את כל זה. כמו תמיד אגיד שאני שמח לדבר - זה באמת עוזר לי, גורם לי להרגיש פחות בודד.