הרגליים שלי כואבות, המוח שלי רדום, הנפש שלי עייפה.
אני מנסה לחיות כמה חיים בו זמנית, ואני מרגיש את העומס.
לרוץ, להתאמן כמעט כל יום, ללמוד ולהגיע לציונים גבוהים, לפתח שתי אפליקציות במקביל, לקדם את עצמי.
לפעמים אני לא יודע איזה יום היום. אני רק יודע שצריך להספיק - לעבוד, ללמוד, להתאמן.
כששואלים אותי מה אני עושה בסוף השבוע, התשובה תמיד אותה תשובה: נח. נח, ונותן לדברים החשובים - כמו לימודים - את המקום שלהם.
ואז שואלים אותי, אם ככה, למה אתה מתאמן כל כך? למה אתה משקיע כל כך בגוף שלך?
האמת? אני לא תמיד יודע. אני פשוט עושה את זה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי. כדי להגיע לרמה שבה אני נראה כמו שאני רוצה להרגיש. כדי להתחיל להגיע לעשרת אחוזי השומן ההם.
אבל מה זה משנה אם אתה לא מתחיל עם נשים?
שוב, אני לא יודע. אני רק יודע שאני רוצה יותר. לדחוף את עצמי קדימה, להיות שווה יותר. לא משנה כמה זמן פנוי יש לי - אני צריך לדעת להשתמש בו כדי להשתפר.
מאה שכיבות סמיכה ביום, רק כדי לאתגר את עצמי. לאכול כל יום את אותו האוכל - אותה גבינה לבנה, אותו בשר, אותו סלט, אותו מעדן.
להגיע לסוף השבוע רק כדי לנוח. להרשות לעצמי לאונן רק כדי להרשות לעצמי לאכול משהו שהוא לא 100% בריא.
אני נראה היום הרבה יותר טוב משהיה לפני שנים. אבל בפנים אני פשוט רוצה אינטימיות. ואולי הרגשה של אישור - שהצלחתי במשהו.
ומה עכשיו? עכשיו לחזור לצפות באיזו סדרה בזמן שהבינה עובדת על האפליקציה. לעבור על רשימת המטלות של היום בזמן שאני עושה דברים אחרים. ללכת לישון בזמן, כדי לקום מחר ולהמשיך לעבוד ולהתאמן.
עוד 19 יום אני פוגש את החברים מהתואר הראשון. אני רוצה שיהיו בשוק שהצלחתי להגיע לגוף כזה.
אבל בפנים אני יודע שכל עוד לא הגעתי לעשרה אחוז - שום דבר לא נגמר.
לפני חודשיים. יום שישי, 1 במאי 2026 בשעה 11:47