מכל הדברים המוזרים שקרו במערכה הנוכחית, התופעה שהכי מפתיעה אותי היא הנהירה ההמונית למצפה רמון.
ביום רגיל, המקום הזה הוא חור בנגב. סוג של שמורת טבע לחברות שמחפשות הטבות מס מהמדינה או דילים של עיירות פיתוח. אין שם באמת מה לעשות, חוץ מלספור כוכבים או להעביר לילה באחד החדרים שמארחים את כל "הבוגדים" (אלו שברחו מהמרכז ברגע שהתחיל להיות חם מדי).
ופתאום? נהירה המונית. חברות הייטק, משפחות, צעירים - כולם נוסעים אל המכתש.
אבל הנה המתמטיקה הפשוטה של המצב: קחו כמות אדירה של אנשים, רובם צעירים, תדחסו אותם למקום אחד מבודד, תוסיפו לזה רמות סטרס של מלחמה וצורך נואש לפרוק לחץ - ומה תקבלו?
בדיוק. סדום ועמורה (וזה אפילו קרוב גאוגרפית, אם בודקים במפה).
הסיפורים שמתחילים לזרום משם נשמעים כמו תסריט לסרט אירוטי בגרסת המילואימניקים. אורגיות, חילופי זוגות, סקס חסר עכבות בכל פינה. אנשים פשוט מחפשים להרגיש משהו שהוא לא פחד או חרדה.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתלונן. שייהנו. בסוף, לפרק עצבים ולהכיר אנשים דרך הגוף זו חוויה מעולה, אולי אפילו הדרך הכי כנה לשמור על שפיות. מי יודע, אולי מתוך הזיעה הזו עוד יצאו קשרים עמוקים.
זה פשוט מצחיק אותי. ככה זה הישראלים - ככל שהמצב בחוץ יותר עצוב וקודר, ככה אנחנו מחפשים את האקסטזה הכי פרועה בפנים. רוקדים על שפת המכתש, כאילו אין מחר.