כן כן. אני סדיסט. על אמת. פור ריל.
התנהלו כאן כמה שיחות, עם אנשים טובים, על סדיזם.
ההסברים והתובנות, כמו בהרבה נושאים, נמצאים בקצוות.
***************
הוא נמצא שם. בקצה אחד.
רגיש. גם פיזית. סף כאב נמוך ביותר.
גם 2 ספאנקים על הטוסיק, והוא מילל מכאב שקשה לו לשאת.
אז כשהסדיסט מכאיב לו, כמעט בלי מאמץ, ובלי הפעלת כח, הוא כואב. ברדכו שלו, הוא כואב מאד.
והוא שכנע, את הסדיסט, שכואב לו באמת. רק 2 ספאנקים על הטוסיק.
והסידט ראה, הרגיש, שכואב לו. והצורך הסדיסטי שלו קיבל מענה. כי הוא הכאיב. גרם לכאב. גם אם בלי מאמץ.
*****************
והיא נמצאת שם. בקצה השני.
מזוכיסטית. סף כאב גבוה מאד.
והיא גם עקשנית. ותחרותית. היא לא תוותר ולא תשבר.
ויש לה עדיין אגו גדול. היא לא תראה כמה היא כואבת.
והוא מצליף. חזק. והרבה. עם היד ועם כלים.
והיא לא מראה לו שכואב לה.
ולמרות שהוא יודע, הוא לא בטוח. עד כמה זה כואב לה.
עד כמה היא קרובה לקצה. לסף שלה.
וזה מטריף אותו. והוא לא יודע.
האם באמת גרם לה לכאב?
ועד שהוא לא יודע, עד שהוא לא בטוח, בכאב שהצליח לגרום
הצורך הסדיסטי שלו לא נרגע. לא בא על סיפוקו.
לא מקבל מענה.
*******************
וככה זה בקצוות.
פתאום, הכל בהיר ואנחנו מבינים.
ויכול להיות, יש מצב, ששני ספאנקים בטוסיק, יספקו את הסדיסט.
אפילו יותר מהרבה הצלפות חזקות, אך בלי ידיעה כי באמת הכאיב.
אין על הקצוות.
****************
סדיסם זה לא פורקן של כעס.
שליטה, זה לא מקום לפרוק כעסים. להוציא תסכולים.
לא ככה זה עובד.
אני כאן, שולט, סדיסט, בגלל דברים מאד מסויימים שעברתי. בילדותי. וראיתי, על בני משפחתי, בילדותי.
והיום, השליטה, הכאב, הם דרכי לגעת בכאב הפנימי שלי. בצער. בבושה.
לא פורק כעסים. לא מאבד שליטה.
לעולם.