כולם כאן מכירים אותו
את הפחד
ונותנים לו, לפחד, לנהל אותם
כולם.
הוא חמקמק, הפחד,
לא תמיד מבחינים בו בקלות.
הוא מונע מאיתנו, גובה מחיר, תמיד. לפעמים גבוה, לפעמים פחות. תלוי במה יש לנו להרוויח ולהפסיד.
לפעמים הוא מתחפש לגעגוע, למקום מוכר ואהוב.
עוצר אותנו מלהתקדם אל המקום החדש והנכון. שומר אותנו באזור נוחות. תוקע אותנו שם.
לפעמים הוא מתחפש לאבל על משהו או מישהו אבוד. קושר אותנו, תוקע אותנו, חזק בעבר. ולא נותן לנו לתאום את העתיד.
לפעמים הוא מתחפש לעייפות. לחוסר כח לשנות. מתיש אותנו.
ועוצר אותנו מהשינוי, שאנחנו כל כך צריכים.
לפעמים הוא מחופש לדאגה, עבור אחר. שלא נאכזב או נפגע בו. קרובים אלינו, או כאלה שנדמה לנו כי קרובים אלינו. ואנחנו לא מתקדמים, נשארים בסטטוס קוו.
ולמרות שהפחד באמת חמקמק, ולא תמיד מבחינים בו,
הוא קיים. חזק.
ומקורו, אצל כולם, דומה.
הוא נולד ונבנה במקום שבו אנחנו מרגישים לא ראויים.
במקום שאין אהבה עצמית.
שם הוא נולד, ושם הוא פורח וגדל. במקום החשוך של הנפש שלנו, הוא מקים את מבצרו.
אז תדעו, שאתם, כל אחת ואחד, ראויים.
באמת ראויים.
ראויים שיהיה לכם טוב.
לצד הקשיים של החיים, היומיומיים, וגם והעמוקים בנפש, לצד התסכולים, הכאבים, הכעסים, וההרס העצמי,
מגיע לנו טוב.
אפילו קצת,
אבל מגיע.
לנו.
טוב.
אז תבחינו בו, בפחד. אל תתנו לו לחמוק.
ואם אתם לא מבחינים בו, תחפשו עוד יותר ועמוק יותר, כי הוא קיים בכם.
וכשאתם מבחינים בו, תאירו עליו ואל תתנו לו לחמוק.
אל תתנו לו לנהל את חייכם.
אל תתנו לו למנוע מכם,
את הטוב,
שמגיע לכם.
******************************
ואת רואה אותי כאן,
ויודעת שאני לא מקשקש.
כי גם אני,
נותן לפחד,
למנוע ממני,
את הטוב,
שמגיע לי.
