כשאור פוגש חושך

לא רציתי. באמת שלא רציתי.
אבל לפעמים צריך לעשות את הדבר הנכון. גם אם הוא מדרון חלקלק.
באותו הרגע זה כיף, זה משחרר, זה מזכיר לי את פעם.
אבל... זה גם ממכר. אני לא יכולה להפסיק.

והוא? הוא הרי נשלט קלאסי. כל מה שאגיד לו - הוא יענה תודה.
אם אצעק עליו ואנבל את פי - הוא יגיד תודה.
אם אלחש לו מילות אהבה - הוא יגיד תודה.

אז שלחתי לו הודעה. בדקתי לשלומו (עבר משהו רפואי).
זה הרגיש לי כל כך מוכר.
אני ממש יכולה לראות את הניצוץ בעיניו כשהוא רואה שאני מתעניינת.
בזה הוא דומה לי. אכפתי, מתעניין, תומך.
הוא לעד יהיה The bigger man מבין שנינו...
טוב, הוא... an older gentleman.
כזה אחד עם הרבה חכמה, הרבה ידע. לעד רגוע. לעד בשליטה.
הוא מדבר בשקט, אינני יודעת אם מתוך יראת כבוד לאחרים או כי פשוט זה הקול שלו. או גם וגם.
מעניין אותי לראות אותו צועק פעם.
סתם כדי לראות אם הוא בכלל יכול.

חברה הזכירה משהו בעניין.
פעם שעברה שקרה משהו הלכו לבקר אותו, בטח יילכו גם הפעם.
מחד, לא רוצה ללכת, לא רוצה לשבת מולו ולהתפלל לאלוהים שייתן לי את הכוחות לא לקפוץ עליו.
מאידך - כל נים בגופי משתוקק לראותו. רק לחבק אותו שוב. להריח אותו. להסניף אותו לתוכי.
נראה מה יהיה. כרגע זה כנראה לא ייקרה מסיבות שלא מסתדר לי בלו"ז.

קצת דואגת לו.
הייתי מטפלת בו כל כך הרבה יותר טוב מאישתו.
פעם אמרתי לו - אני מכירה את נבכי נשמתך אך לא את קימורי גופך...
היא לא מעריכה אותו. היא כותבת לו לפעמים מילות תודה, אך הן ריקות מתוכן.
המעשים שלה אינם מביעים הערכה והוקרת תודה.
אתם מכירים את זה שאתם רואים אנשים טובים, כאלה שהם עם לב טהור וזך וקורים להם דברים רעים? ואתם שואלים עצמכם איך אלוהים נותן לזה לקרות. אותי חינכו לקארמה ושכר ועונש, וזה פשוט לא מסתדר לי בראש. אנשים נענשים על דברים שהם לא עשו, על טעויות של אחרים.
לא מגיע לו מישהי כזאת. מגיע לו מישהי מדהימה. אפילו אני לא מספיק טובה בשבילו (אני חושבת שאני יותר טובה בשבילו ממנה ואיתי לפחות הוא לא יסבול כמו שאיתה. לעזאזל, אפילו יש סיכוי שהוא יהיה מאושר איתי. אבל מגיע לו מישהי מדהימה).

נזכרתי פתאום בפזמון משיר הפתיחה של הסדרה "דוסון קריק" -
I don't want to to wait for our lives to be over,
I want to know right now what will it be
I don't want to wait for our lives to be over,
Will it be yes or will it be...sorry?.

עדיין אוהבת אותו
עדיין חושבת עליו
<3

מה יהיה?
מי יודע...
אבל מחר יום חדש...
אולי יהיה יותר אור מחושך..

נ.ב.
חבל שלא עושים יותר ניתוחי כריתת אונה...