כשאור פוגש חושך

איזה יום...
כמה עצבים...
ובעיקר - כאבים...
😒

נתחיל בכך שבלי קשר יש לי דלקת ואף כדור לא עוזר נגד הכאבים, שנמשכים כבר 3 ימים.
היום בבוקר לפני העבודה קפצתי לרופאה והיא נתנה לי אנטיביוטיקה אבל זה לוקח בדר"כ 24 שעות לפני שיש שיפור..
לב שבור ודלקת בגוף - תענוג!!!

החלטתי לחרוג מהרגלי להיות תמיד כנה ואמיתית ולא לחשוף את כל הקלפים (כמו הרבה בקהילה הזו) ועשיתי משהו שמשליך על איך שאנשים בקהילה רואים אותי.
כיוון שהאל היווני שלי חלק מהקהילה - גם עליו זה השליך.
הוא גילה את זה (כבר אמרתי שהוא יודע לקרוא אותי בשנייה, נכון?...) והתעצבן.
הסברתי לו שזה לא היה אישי נגדו, המניעים שלי לא היו קשורים אליו בכלל.

אז הוחלפו דין ודברים.

ואז היתה רגיעה.
ואז שוב נאמרו דברים קשים.

המשפט "חיים ומוות ביד הלשון" נכתב עליי.
יש לי פה מאוד גדול ולעיתים משולח כל רסן.
אז הגבתי כמו שאני יודעת הכי טוב - עם הרבה רעל...
חלק מהדברים היו תחושות אמיתיות שלי וחלק נאמרו בלהט הרגע.

היה רגע שהרגשתי - זהו. רשמית אני שונאת אותו.
הכי התחשק לי לפגוש בערב חברות מהקהילה ובשנייה שמישהי תשאל אותי מה שלומי - להוציא הכל.
לתת לכל מה שקרה לי בחודשים האחרונים להתפרץ החוצה, להפסיק עם הסודות ולהפיץ את הבשורה מיהו באמת.
אבל... אומרים שהאהבה מנצחת הכל. אז ההרגשה התפוגגה ככל שהשעות עברו.
לא סתם אומרים שקו דק מפריד בין אהבה לשנאה (... ובין גאונות לשיגעון...)

ישבתי לי לבד במשרד, הלב דופק, כולי על סף רעידות מרוב עצבים.
איך אהבה כזו גדולה מגיעה למצב כזה.
יש לי ידיד גרוש. אחרי כל שיחה עם האקסית הוא מסנן איזו קללה.
כל פעם אני בשוק מחדש איך אפשר כל כך לאהוב מישהו ואז לשנוא אותו.
המעבר הזה לא ברור לי.
היום הבנתי על קצה המזלג כיצד זה אפשרי...

עוד שבועיים יש מסיבה כמו שאני אוהבת.
אני כל כך רוצה ללכת!!!!!!
לפגוש אנשים שלא ראיתי הרבה זמן. להתפרק קצת..
אבל הוא יהיה שם. ואינני יודעת איך אתמודד עם זה.
מכירים את זה שיש לכם חתך שהתאחה חלקית? ובא לכם לגרד אותו אבל אתם יודעים שצריך לתת לו להחלים בשקט? אז ככה זה מרגיש.
לתת לזמן לעבור בשקט, או לגרד ולחוות סיפוק רגעי?...
טוב יש מספיק זמן עד אז. בזמן הזה בטח נספיק לריב עוד 20 פעם..

למישהו יש מכונת זמן להשאיל לי?...
אז הדילמה היחידה תהיה האם לחזור אחורה בזמן ולמחוק כל זכר לאל שלי, או לקפוץ קדימה לשלב שאני יודעת איך זה נגמר.
כן, אני מהסתומות האלו שתמיד מקוות שהסוף יהיה טוב, שהבחורה תשיג את הבחור, האהבה תנצח וכל הקוצי פוצי הזה...